לא אזכור דבר מסוים, לא אזכור כמעט כלום

"הָהֲוָיָה חָלְתָה
וְהָאֱמֶת שֶׁלָּנוּ הָיְתָה מְעֹרֶרֶת-
רַחֲמִים. וְהָדִבּוּר הָיָה חַלָּשׁ, קָטָן וּמְפֹרָק
פּוֹצֵעַ. וּבְכָל-פַּעַם הָיִינוּ קְצָת
חֳדָשִׁים הָאַחַת לִשְׁנֵי…"

עבות הבשר

״הנשים עבות הבשר מתנמנמות באוהל, אחר קמות ורוחצות זו את שערה של זו בבצל החי. מואיז מגלגל חבית עץ בחוץ וצורח ״רק חונים כאן, רק חונים״. הן צוחקות לו וקוראות: ״מואיז, כבר לילה, תרגע, אתה לא רואה ששקט? לא שומע כוכבים״. הוא מחוויר ומקלל אותן וחודר אל האוהל ואל בשרן, ובעיניים סתומות ולב חיוור, הוא צועק בהן חשכה…"

קצה

בינינו. מלחמת העיניים נמשכה גם למחרת. התחלנו בעבודה למרגלות התל, והוויכוח בין הסטודנטים נשכח כלא היה. ובעוד הארכיאולוגים סימנו ריבועים בשטח, התחלנו אנחנו לדגום את הקרקע.

שני שירים

״גְּבָרִים תָּמִיד קָבְעוּ
תַּאֲרִיכֵי מִלְחָמָה וּמַסָּעוֹת,
מִישֶׁהוּ לִמֵּד אוֹתָם לַחְתֹּם,
אַחַר כָּךְ חִיֵּב אוֹתָם לָצֵאת…"

מאתיים לחם

״אַתְּ בְּיָדָיו, בַּגָּרוֹן וּבַשֶּׁכֶם
תָּמִיד תִּהְיִי מֵאָה צִמּוּקִים
וּמָאתַיִם לֶחֶם.״

ראומה

״רַק פַּעַם אַחַת לִהְיוֹת רְאוּמָה
רַק פַּעַם
כְּשֶׁהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בָּרֵיחָן
וְרוֹאָה אֶת אֱלֹקִים
וּמְדַבֶּרֶת אֵלָיו תֵּימָנִית עַתִּיקָה…״

שני שירים

הַשַּׂק מָלֵא כֵּלִים שֶׁאָגַרְתִּי מֵאָז בִּטְנִי הִתְרוֹקְנָה:
גְּבִיעִים, כַּדִּים, קְעָרוֹת –
כָּל חֵפֶץ שֶׁמַּיִם נֶאֱצָרִים בְּקִרְבּוֹ.
שָׁנִים הִמְתַּנְתִּי לְהַעֲבִירָם אֶל בִּתִּי
כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּ אֲבוֹת חִצִּים וּקְשָׁתוֹת לִבְנֵיהֶם.

נחמד לפגוש אותך

נֶחְמָד לִפְגֹּשׁ אוֹתְךָ,
בַּפַּרְבָּרִים,
בְּגִרְסָה מְרֻכֶּכֶת, מְמֻזְעֶרֶת,
שֶׁל חַיֵּינוּ הַפְּרוֹזָאִיִּים.

ברית

אֲנִי אוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה
וּבְלִּי לִפנוֹת אָחוֹר מוֹשִׁיטָה לָךְ

קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד

אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת מְדַיְּקוֹת
לַקַחַת מִמֶּנִּי

כְּשֶׁנַּגִּיעַ וַאֲחַבֵּק אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי
אֶשְׁאַף מְלוֹא הָרֵאוֹת
אֶת הֶבֶל פִּיךְ הַמָּתוֹק

שלושה שירים

״וְלא שֶׁאַתָּה אַרְיֵה
וַאֲנִי שִׁמְשׁוֹן
וְלא אַתָּה שִׁמְשׁוֹן אֲנִי דְּלִילָה,
אִם יֵשׁ עוֹד דְּבָשׁ בֵּינֵינוּ״

שלושה שירים

״זֶה כָּתוּב בַּקָּפֶה
תַּמּוּת צָעִיר, תַּמּוּת יָפֶה
גּוּפָתְךָ תַּבְרִיק מִשֶּׁנְהָב,
פִּילִים לְבָנִים
אָז יִשְּׂאוּ בַּחִטִּים
אֶת גּוּפְךָ הַנֻּקְשֶׁה
כְּמוֹ נָסִיךְ בּוּרְמֶזִי
עָרוּם, שְׁרִירִי, עַתִּיק וְיָפֶה
זֶה כָּתוּב בַּקָּפֶה, זֶה כָּתוּב בַּקָּפֶה.״

שירי תה לחנה

״יֵשׁ לָנוּ שְׁכֵנָה בְּשֵׁם חַנָּה.
אֵין לָנוּ תֵּה.
יֵשׁ לָנוּ סֻכָּר, קוּמְקוּם, סְפָלִים (לָא נְקִיִּים),
יֵשׁ לָנוּ מִיץ פֵּרוֹת טְרוֹפִּיִּים וְסַלְמוֹן מְעֻשָּׁן.
אֵין לָנוּ תֵּה.
בִּקַּשְׁנוּ תֵּה מִחַנָּה.
שָׁמַעְנוּ אוֹתָהּ יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת..״