סבתא
נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר
שֶׁהַלָּשׁוֹן חֲשׁוּבָה מֵהַיָּדַיִם.
נִסִּיתִי לוֹמַר
עוּגִיַּת מַדְלֶן.
אַךְ הוּא שֶׁלְּשׁוֹנוֹ
נִמְצֵאת רַק בְּרֹאשׁוֹ
וּזְמַנּוֹ אֵינוֹ אָבוּד
מִתְקַשֶּׁה לִטְעֹם
אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים שֶׁלָּךְ,
אֶת זִכְרָהּ הַלָּכוּד.
הָיִיתִי יָכוֹל לוֹמַר:
שְׁחוּמָה כַּאֲחוֹתִי, מְתוּקָה וּפְרִיכָה
בַּשִּׁלּוּב הַנָּכוֹן שֶׁל שׁוֹקוֹלָד וּבָצֵק.
אֲבָל אָז תִּטְעֲמוּ אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים
שֶׁלָּכֶם, וְלֹא אֶת זוֹ שֶׁלָּהּ אֶשְׁתּוֹקֵק.
שמחת עניות
״אֲבָל שָׁם, בֵּין רֵיחַ סְפָרַדִּית לְרֵיחַ יִידִישׁ,
אִם כִּי בְּתוֹךְ עִבְרִית רְהוּטָה לַחֲלוּטִין,
בְּמָקוֹם בּוֹ סַבְתּוֹת אֵינָן שָׁרוֹת שִׁירֵי עֶרֶשׂ
אוֹ מַעֲנִיקוֹת סִפְרֵי יְלָדִים…״
חוף בת ים
״נָקְטָרִינוֹת אֳדוּמוֹת, לְחָיַיִם, חַתּוּכוֹת,
כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא הָיְתָה נוֹתֶּנֶת, לֶאֱכוֹל
שְׁיהיְה נוֹח עִם
הַחוֹל…״
