בְּנִי
"בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי". שמואל ב', יט, ב.
הַגִּמְגּוּם הָרִאשׁוֹן בַתַּנַּ"ך,
הָיָה הַקַּדִּישׁ הָרִאשׁוֹן בַתַּנַּ"ך.
הוּא הָיָה יָפֶה וְאָמִין וְחוֹדֵר
מִכָּל מִזְמוֹר וְקִינָה
שֶׁכָּתַב דָּוִד מֵעוֹלָם.בְּנִי, כְּשֶׁנִּפָּרֵד,
אַל תּאמַר עָלַי מִלִּים בַּאֲרָמִית.
אֱמוֹר פָּשׁוּט. אֱמוֹר בְּזֶה הַיּוֹם.
אֱמוֹר: שָׁלוֹם אָב.אָב, שָׁלוֹם.
הָאָב, הַבֵּן, הָרוּחַ
אֲבִישַׁג, חֲתוּלָה חַמְקָנִית שֶׁכְּמוֹתָהּ,
אֵינָהּ מִתְמַסֶּרֶת בְּקַלּוּת.
גַּם כְּשֶׁהִיא נָחָה עַל חָזִי,
לא יִחַם לִי.
בְּנִי אֵינֶנּוּ בָּא, וְכל הַבְּדִידוּת
כְּכֶתֶר קוֹצִים עַל רָאשִׁי.
וַאֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ לָמָּה עֲזָבַתְנִי,
וְאֵינִי מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה.
וְהָרוּחַ מַכָּה בַּתְּרִיסִים,
טוֹרֶקֶת דְּלָתוֹת,
נוֹשֶׁפֶת לִי שִׁיר עֶרֶשׂ,
עַד שֶׁאֲנִי נִרְדַּם.
אַכִילֶּס וְהַצָּב
לא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשְׂתָּרֵךְ מֵאָחוֹר.
יָכוֹלְתִּי לָקוּם מֻקְדָּם יוֹתֵר בַּבּוֹקֶר.
יָכוֹלְתִּי אֲנִי לָצֵאת רִאשׁוֹן.
הוּא עֲדַיִן בְּמֶרְחָק בְּעִיטָה.
בְּכָל רֶגַע נָתוּן
עָלוּל לִפּוֹל סֶלַע עַל ראשׁוֹ.
אֵינֶנִּי חֵפֶץ בְּכָךְ.
יֵשׁ יִתְרוֹן בְּלִהְיוֹת שֵׁנִי
הַתּוֹצָאוֹת הֻכְרְעוּ מֵראשׁ.
אֲנִי יָכוֹל לַעֲצוֹר, לְהַבִּיט
עַל עַלְוַת הָעֵשֶׂב, לִשְׁמוֹעַ
פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם, לָגַעַת בָּאוֹר.
דוֹ"ח מַצָּב
שׁוּב אֲנִי יֶלֶד בֵּן שָׁלוֹשׁ
שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע
תַּלְתַּלִּים זְהֻבִּים בָּראשׁ
פְּרָחִים סְגֻלִּים, אֶצְבָּעוֹת יְרֻקּוֹת
יָם, כְּפָר, רוּחַ קָרָה.
מִישֶׁהוּ מַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת
אִמָּא נִגֶּשֶׁת לִפְתּוֹחַ
הַדָּבָר בָּא בְּיָד מְיֻבֶּלֶת
הַדַּוָּר הֵבִיא לִי אֶפְרוֹחַ.
אֲנִי מוֹחֵץ, מְחַבֵּק, מְלַטֵּף וְזוֹרֵק
עַל קִיר, עַל חַלּוֹן, עַל דֶּלֶת מֵעֵץ
מְנַסֶּה צָהוֹב לִבְלוֹם וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל
כְּנָפָיו מְרַפְרְפוֹת, וּפִיו פָּעוּר שׁוּב
וְשׁוּב הַדָּבָר לְפֶתַע נֶחְטַף מִיָּדִי
הַדַּוָּר שָׁם קֵץ.
הַרְבֵּה דְּבָרִים עָבְרוּ תַּחַת יָדִי
שְׁטָרוֹת, עֵטִים, אֲנִי, אֲהוּבוֹת.
אֲנִי מוֹחֵץ, מְחַבֵּק, מְלַטֵּף וְזוֹרֵק
עַל דַּף, לָרְחוֹב, הֵם נוֹשְׁרִים כְּשֶׁאֲנִי
נִכְנַס לַפַּרְדֵּס וּבַנְּטִיעוֹת קוֹצֵץ
אֵין דַּוָּר שֶׁיָּשִׂים לְכָךְ קֵץ.
אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
הוּא אוֹכֵל לְבַד אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, שׁוֹר הַבָּר, וּמִתְבּוֹנֵן בּוֹ.
"מִי שֶׁאוֹכֵל עִם הַצַּדִּיקִים שֶׁל הַיּוֹם, יָמוּת בָּרָעָב". הוּא מְהַרְהֵר לוֹ.
אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
אִשְׁתּוֹ עָזְבָה אוֹתוֹ, הַבֵּן מֵת מִזְּמַן, וְאֵין לוֹ עִם מִי לְשַׂחֵק קְלָפִים
וְקֻבִּיָּה, אָז הוּא נִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה וְלא קָם.
אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
מְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת תַּנִּין הַפְּלַסְטִיק.
הלוויתן אֵינוֹ עולה לִנְשׁוֹם, שׁוֹכֵב עַל גַּב.
עוֹד מְעַט גַּם אֱלהִים יָנוּם, יִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו.
זַיִת
אֲנִי מֵנִיף אֶת עֲנָפַי;
מֵרִים אֶת יְלָדַי;
עוֹמֵד עַל קְצוֹת הַשָּׁרָשִׁים.
מָחָר יָבוֹאוּ אֲנָשִׁים.
תִּרְצָה
יַקִּירַי, בִּקַּשְׁתֶּם שֶׁאֶשָּׁאֵר בַּמִּטָּה,
אָבַל כְּחוֹל אִזְמָרְגַדִי הֵצִיף אֵת הַחֶדֶר.
הַצִּפּוֹר שָׁרָה לִי,
וְהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֲנַפֶּסְט.
וַדַּאי זֶה הוּא שֶׁבָּא לִדְרוֹשׁ בִּשְׁלוֹמִי.
אֲנִי קָמָה, אֲנִי יַצִּיבָה.
אֲנִי עוֹמֶדֶת לְיָד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ
וְאַף אוֹחֶזֶת בַּמַּעֲקֶה כְּדֵי לא לִפּוֹל.
הוּא מוֹסִיף לְדַבֵּר. שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי עוֹרֵב יוֹשְׁבִים עַל עָנָף.
אִישׁ לא עוֹבֵר בָּרְחוֹב.
אִישׁ לָא הוֹלֵךְ מַעֲרָבָה.
יוֹנָה לְבָנָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ מֵעָל כַּבְלֵי הַחַשְׁמַל
וְיוֹרֶדֶת בַּעֲדִינוּת אֶל פְּנֵי הַאֲדָמָה.
קִינָה יָם תִּיכוֹנִית
יֶש לָנוּ יָם עַרְס…
יֶש לו גוּף ירוֹק-כּחוֹל.
בַּיָדיִם, שֶמֵן-זָיִת, הוּא רוֹצֵה לָחְבוֹק הַכל.
בְּשָדֵי הַשוּלָמִית תָפַס,
לִיחֲכָם בְּגָל גָדוֹל.
יֶש לָנוּ יָם עַרְס…
נָשַק הוּא לְמִצְחהּ בְּחָמוּקֵי הַחוֹל
צִנֵן גוּפהּ, לְרָגְלֵיהּ קָרַס.
בַּיָדיִם, שֶמֵן-זָיִת, הוּא רוֹצֵה לָחְבוֹק הַכל.
גְבָרִים שוֹנֵא, אֶיברם יִמְחָץ.
יָשִיר בְּעָצַמוֹת הַזְקֵנִים שֶעָל הַחוֹל.
יֶש לָנוּ יָם עַרְס…
אֶת בְּנִי סָחַף, וְעָל חָייו לא חָס.
אֶת אָרְמוֹנוֹ שָטַף בְּגָל גָדוֹל.
בַּיָדיִם, שֶמֵן-זָיִת, הוּא רוֹצֵה לָחְבוֹק הַכל.
הוֹ, אָגַנֵי הַנֵעָרוֹת הַנִמְשָכוֹת לְיָם כְּחוֹל,
יִבְגוֹד בָּכם זֶה שֶׁלִּחֵךְ וְגָם קָרַס.
בַּיָדיִם, שֶמֵן-זָיִת, הוּא רוֹצֵה לָחְבוֹק הַכל?
יֶש לָנוּ יָם עַרְס!
דֶאוֹס אֶקְס מְכִינָה
א. זִכָּרוֹן
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי
כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אוֹתָהּ מֵאַבָּא
(אִיטַלְקִיָּה, שְׁחוֹרָה, דַּקָּה, מְעַט מְסֻרְבֶּלֶת)
הִתְחַלְתִּי לִכְתּוֹב הוֹוֶה.
מַרְחִיק אֶת הַדְּבָרִים מֵהַשֻּׁלְחָן
מֵנִיחַ אוֹתָהּ
לַמַּגָּע יְדֵי נִדְלְקָה עֵינָהּ הָאֲדֻמָּה.
הִיא לא נִרְתְּעָה מִן הַלִּטּוּף עַל חַמּוּקֶיהָ.
כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן לא נָגְעוּ בָּהּ כָּכָה.
גּוֹהֵר מֵעָלֶיהָ
מַתְחִיל לָחוּשׁ אֶת מְהִירוּת הָעוֹר
חוֹלֵף עַל פָּנֶיהָ בְּאֶצְבָּעִי
מַתִּיק אֶת כַּפְתּוֹרֶיהָ
וְנוֹגֵעַ בַּזְּמַן שֶׁעָף
כִּזְבוּבִים בַּחֶדֶר.
אַחַר צְהָרִים קִצִּי.
הַדַּף הֶחָלָק מִתְמַלֵּא צַלָּקוֹת.
אֲנִי רַק מְבַקֵּשׁ לְהָסֵב עוֹנֶג
לְהַסִּיג אֶת נְקִישׁוֹת הַשְּׁעוֹנִים בַּחֶדֶר.
לְהִתְאַחֵר עִם פְּעִימוֹת הַלֵּב
אֶצְבְּעוֹתַי אִטִּיּוּת מִדַּי.
אֲנִי כְּבָר מְאַחֵר.
ב.
אֲחִי הַקָּטָן מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵרֵד מִן הַמְּכוֹנָה
דְּמָעָיו צוֹעֲקִים אֵלַי לא לִשְׁעוֹת אֵלֶיהָ
לִתְלוֹשׁ הַדַּף מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ.
שֶׁלּא אֶכְתּוֹב עָלָיו
שֶׁלּא אֶכְתּוֹב עַכְשָׁו
שֶׁלּא אֶכְתּוֹב.
