לְעֵת שְׁקִיעָה אוֹ בְּאִישׁוֹן הַלַּיִל,

נוֹצַר לוֹ כָּךְ לְפֶתַע,

מִפְגָּשׁ תּוֹהָה שֶׁל זוּג עֵינַיִם,

שִׁתּוּף נָדִיר שֶׁל רֶגַע.

וּמַבָּט מוּרָם, טוֹעֶה אֵי שָׁם,

בּוֹהֶה קַלּוֹת בַּזֹּהַר.

חָשׁ אוֹתָהּ, בַּחֲלוֹם יָשָׁן-

וְהַלְּבָנָה כְּשֵׁם הַתֹּאַר.

שְׁנֵיהֶם לְבַד, מִתְבּוֹנְנִים.

הֵיכָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ

הַבְלֵי הַיּוֹם לֹא מְשַׁנִּים,

דֶּרֶךְ סַהַר יִפָּגְשׁוּ.

כְּשֶׁהוּא בָּעִיר וְהִיא מִדְּבַּר,

תַּחַת חַמָּה שׁוֹנָה קָמִים,

וְעִם רִדְתָּהּ אֶל הַמֻּכָּר,

יָרֵחַ שׁוּב חוֹלְקִים.