כְּשֶׁהָיִיתִי צִפּוֹר
יוֹנֶקֶת דְּבַשׁ הָיִיתִי
רַק צוּף
אֵין דָּבָר כָּזֶה
מָתוֹק מִדַּי
קְטַנָּה וּמְהִירָה
כִּמְעַט קְוַנְטִית
רֶגַע כָּאן וְרֶגַע אַחֶרֶת
בְּמֶטָבּוֹלִיזְם פִּלְאִי
אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִתְפֹּס אוֹתִי

תחושת בטן

קַו הָאֶמְצַע שֶׁל בִּטְנִי
הוּא קַו הָאֶמְצַע שֶׁל בִּתִּי
וְשֶׁל חַיַּי
סִימֶטְרְיָה חֲדָשָׁה שֶׁל הַכָּרָה
שֶׁל אַהֲבָה.
אַתְּ.
לִבִּי שׁוֹאֵל בְּכָל יְנִיקָה
בְּמָה אַתְּ דּוֹמָה?
בְּמָה אַתְּ שׁוֹנָה?

ארץ יצורי הפרא

בִּתִּי
צַיֶּדֶת הַחֲלוֹמוֹת הַגְּדוֹלָה.
תַּלְתַּלֵּי תַּלְתַּלִּים לָרֹאשָׁה
וּבְאַמְתַּחְתָּהּ חִצֵּי כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת.
עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת עֲצוּמוֹת, מֵיטִיבוֹת לִרְאוֹת מֵעֵינַי.
בַּלַּיְלָה הִיא נִשְׁמֶטֶת מִיָּדַי
אֶל אֶרֶץ יְצוּרֵי הַפֶּרֶא.
דְּבָרִים חֲדָשִׁים קוֹרְאִים לָהּ
בַּמָּקוֹם בּוֹ לֹא אוּכַל לָבוֹא עוֹד

אמא עם ילדה

בִּתִּי
בִּטְנִי הָרַכָּה
מִיּוֹם הִוָּלְדֵךְ אֲנִי חֲשׂוּפָה
הוֹלֶכֶת מֵאֲחוֹרַיִךְ בְּמֶרְחַק צֵל
לִשְׁמֹר עַל עַצְמִי מִפְּנֵי
מַה שֶּׁעָלוּל לִקְרוֹת לָךָ.
שְׁלוֹמִי שֶׁאֵינוֹ נָתוּן בְּיָדַי,
אֶלָּא בְּרַגְלַיִךְ הַקְּטַנּוֹת
בְּגוּפֵךְ הַמְּמַהֵר מִדַּי.
סַכִּינִים בְּכָל מָקוֹם
וְעוֹרֵךְ כֹּה רַךְ וּמֻכְרָח
לְנַסּוֹת.

אֵין מָקוֹם טוֹב לִקְבֹּר בּוֹ
אֶת הַפַּחַד.
בִּטְנֵי הָרֵיקָה שׁוֹאֶלֶת
עָלַיִךְ, מָה הָעוֹלָם מְעוֹלֵל
לָךְ שֶׁאֵינֵךְ מְסַפֶּרֶת.
וּלְעֵת עֶרֶב, בְּרֹךְ הַשֵּׂעָר עַל הַכַּר
אֲנִי נֶחְנֶקֶת בְּחֶמְלָה
אֵין בִּי דֵּי כּוֹחַ לַהֲדֹף
אֶת הָעוֹלָם.
סוֹפוֹ שֶׁיָּבוֹא לָגַעַת בָּךְ
וְאוּלַי מוּטָב לָךְ כָּךְ.

שִירָה במלעיל

שִׁירָה שֶׁלִּי
בִּתִּי הַמְּפַגֶּרֶת, הַמּוּזָרָה
שֶׁהָרִיתִי אוֹתָהּ בְּאַקְרַאי
בָּרְחוֹב אוֹ בַּחֲלוֹם כְּשֶׁהָיִיתִי
לֹא מוּגֶנֶת
בַּיָּמִים הַמְּסֻכָּנִים שֶׁלִּי
כִּבְדַת גּוּף וּפַטְפְּטָנִית
הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת בֵּין הַחֲדָרִים בְּבֵית
נוֹגַעַת בַּדְּבָרִים, מְטַפֶּסֶת
אֶל הַחַלּוֹן וְנוֹפֶלֶת לָרִצְפָּה.
הִיא רוֹצָה לָצֵאת אֶל הָאוֹר
בָּרְחוֹב, לְמַרְאֵה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת
מְקֻשָּׁטוֹת בְּסֶרֶט פִּרְסוֹמוֹת
הִיא מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרַי
וַאֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת בָּהּ.
מִצְמוּצֵי הָעֵינַיִם שֶׁל הָעוֹלָם
הֵם סִכּוֹת לִכְדֵי שְׂרִיטוֹת עַל הָעוֹר.
אַתְּ חַיֶּבֶת לֶאֱהֹב אוֹתָהּ
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי בְּלַיְלָה
כָּכָה, עִם כָּל הַפְּגָמִים
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ
וְאֵינִי מְסֻגֶּלֶת.

כל ערב

אֲנַחְנוּ נִשְׁאָרִים לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶן
בְּשְׁנָּתָּן
הַיּוֹם כָּבָה לְאִטּוֹ וְאַחֲרָיו הַלַּיְלָה, יָרֵחַ
מָלֵא מִתְמַלֵּא כְּמוֹ מֵעַצְמוֹ בַּמִרְפֶּסֶת
מִמֶרְחָק בִּטָּחוֹן
אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים מוּל מָסָךְ
כְּמוֹ בְּהִתְמַסְּרוּת כַּדּוּר מוּל קִיר.
שְׁאֵלוֹת קְצָרוֹת וּתְשׁוּבוֹת קְצָרוֹת
כָּךְ שֶׁלֹּא נִתְפַּתֶּה לְנַסּוֹת.
לִפְעָמִים כְּשֶׁאֲנִי עוֹלֶה עַל גְּדוֹתַי
נִדְמֶה שֶׁהַקִּירוֹת נִשְׂרָטִים מֵרֹב גַּעְגּוּעַ.
מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה מְאִיצָה וְקוֹדַחַת תְּהוֹם.
אֲנִי יוֹצֵאת אֶל הַלַּיְלָה הַיְּרֵחִי
חָשׂוּף
ומְשַׁדֶּרֶת אֵלֶיךָ בְּכָל הַכֹּחַ

אחרי עשר שנים

אַתָּה יוֹצֵא מֵהַחֶדֶר, סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת
אֲנִי נִפְתַּחַתְּ
כַּמָּה טוֹב לְהֵיעָזֵב לַאֲנָחוֹת
לְהַשִּׁיל אֶת עֹל הַתִּקְשֹׁרֶת הַמִּינִימָלִית הַדְּרוּשָׁה.
לְהַשְׁאִיר אֶת לְבַדוּתִּי לְלֹא לְבַדוּתְךָ לְלֹא
לְבַדוּתֵּינו הַמֵּעִיקָה
הַמַּעֲמִיקָה וְהוֹלֶכֶת.
הֲקָלָה מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתְּ שֶׁאַת מְצַפָּה לָהּ
כְּמוֹ שֶׁמַפְסִיקָה לְפֶתַע נְשִׁימָתּוֹ הַמְּטַרְטֶרֶת שֶׁל הַמַּזְגָן
כְּמוֹ שֶׁנִּפְתַּח בְּסוֹף הַיּוֹם קֶרֶס הֶחָזִיָּה.