כְּשֶׁהַהוֹרִים עוֹד יְשֵׁנִים
נוגַהּ מַרְשָׁה לִי לַעֲלוֹת לַמִּטָּה
וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים
הַיּוֹם
הִיא אָמְרָה לִי שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים
עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ הָיוּ פַּעַם
קוֹפִים
אֲפִלּוּ אִמָּא וְאַבָּא
וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה
שֶׁהַמִּטָּה שֶׁלָּהּ
זֶה לא לִילָדִים קְטַנִּים
הָלַכְתִּי מִשָּׁם
לא אִכְפַּת לִי
בַּלֵּב אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה
בִּכְלָל לא נָכוֹן
כִּי אֲנִי הָיִיתִי
טִירָנוֹזָאוּרוּס אָיום
בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית
בְּיוֹם שֶׁל עֲנָנִים
מָצָאתִי כַּמָּה אוֹצָרוֹת מְיֻחָדִים:
הַבַּלּוּטִים שֶׁאָסַפְתִּי
כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן
בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה,
שַׁבְּלוּל שָׁבוּר
(הַחִלָּזוֹן שֶׁלּוֹ כְּנִרְאֶה
עָבָר דִּירָה),
זְחַלִים אֲדֻמִּים
שֶׁעָשׂוּ בַּשְּׁלוּלִית מְסִיבָּה,
הָעֶצֶם שֶׁהֵבִיא הַכֶּלֶב
שֶׁל נָעֳמִי הַשְּׁכֵנָה
וְזִקִּית תִּינוקֶת
קָרָאתִי לָהּ סָאלִי
אַחַר כָּךְ שִׁחְרַרְתִּי אוֹתָהּ
לַטֶבַע בַּחֲזָרָה
אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן
שַׂמְתִּי לָהּ אוכֶל
בְּקוּפְסָא
לִפְעָמִים
כְּשֶׁהַיְלָדִים מְצִיקִים
וְהַגַּנֶּנֶת שׁוּב לא רוֹאָה
אֲנִי הוֹפֵךְ לְאַרְיֵה
שׁוֹאֵג
מַפְחִיד
עִם עֵינַיִם צְהוּבּוֹת
שִׁנַּיִם חַדּוֹת
וְרַעְמָה
אִם זֶה לא עוֹזֵר
אֲנִי מְסַפֵּר לָהֶם
עַל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה
