לֹא הִצַּלְתִּי אֶת הַנְּסִיכָה בְּזִילִיַארְד.
הִיא נִשְׁאֲרָה קְפוּאָה, מַבָּט מַנְגָה הָמוּם תָּלוּי עַל שְׂפָתֶיהָ, מַבְרִיקוֹת בְּמָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה צְבָעִים.
לֹא הִצַּלְתִּי אוֹתָהּ וַאֲנִי עֲדַיִן מִסְתּוֹבֶבֶת עִם דּוֹקְרָן קֶרַח בַּתִּיק, לַמִּקְרֶה שֶׁאֶתָּקֵל בָּהּ. אָמְרוּ לִי שֶׁזּוֹ לֹא הַדֶּרֶךְ לְהַצִּיל אֶת הַנְּסִיכָה.
אֲפִלּוּ אַבָּא שֶׁלָּהּ דִּבֵּר אִתִּי, חִזֵּק אוֹתִי, נָתַן לִי מַעֲנָק שֶׁל שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים ג'וּבּוֹת לִקְנוֹת צִיּוּד רִאשׁוֹנִי. הִשַּׂגְתִּי בָּרָק אֵשׁ וְחֶרֶב אֲדַמַנְטְיוּם,וְחָמֵשׁ אֲבָנִים שֶׁיִּסְתּוֹבְבוּ סְבִיבִי תָּדִיר, חָמֵשׁ אֲבָנִים שֶׁמְּרַסְּקוֹת כֹּל צְפַרְדֵּעַ שֶׁמִּתְקָרֶבֶת יוֹתֵר מִדַּי.
אֲבָל אֲנִי אִבַּדְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ. לֹא מָצָאתִי אֶת הַנַּעֲלַיִם עִם הַקְרַמְפּוֹנִים,וְהֶחְלַקְתִּי בְּאֶרֶץ הַקֶּרַח קָדִימָה בְּכָל פַּעַם שֶׁרָצִיתִי לַעֲצֹר. נִכְנַסְתִּי בְּכָל הַדְּלָתוֹת הַלֹּא נְכוֹנוֹת, הִגַּעְתִּי מֵאוֹת פְּעָמִים לְאוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה, כֹּל פַּעַם בִּכְפָר שׁוֹנֶה, שֶׁנִּסְּתָה גַּם הִיא לְחַזֵּק אוֹתִי בְּדַרְכָּהּ,וּמָכְרָה לִי שִׁקּוּיִים שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתִי מַבְּסוּט וְיִתְּנוּ לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.
הִתְאַהַבְתִּי בְּעוֹלָם הַיַּעַר. שָׁם נִשְׁאַרְתִּי. אֲנִי מְטַפֶּסֶת בֵּין פְּלַטְפוֹרְמוֹת,הִשְׁלַמְתִּי כְּבָר עִם הָעַכְּבִישִׁים. הוֹצֵאתִי מֵהַיַּעַר הַזֶּה אֶת כֹּל מַה שֶׁהוּא הָיָה יָכֹל לָתֵת לִי אֲבָל בָּחַרְתִּי לְהִשָּׁאֵר.
דּוֹקְרָן הַקֶּרַח מַעֲלֶה חֲלֻדָּה.
