טעמת וסימנת. והחדר הצטופף, הצטנף, קירות הגוף הזדעקו כמו בקריאה אחרונה לפני טיסה ממושכת לארץ זרה. הנה את רואה כמו מוזלמן, יד חמה על הצלעות. יכול לספור אותן לגלות איך הכלבה שלי מורכבת, היכן להעביר את הסכין לשחיטה כשרה. הזעם טס ברקות, מהבהב עלבון לעלבון, משייט חזרה למרכז הבטן. לחישה. אחיזה מהוססת במאכלת מוליכה אותה בנועם בלתי נסבל לכוס הרותח עד ביקוע. עכשיו תשעני ואני אשתה. לא ככה, עם הפנים לקיר. מגשש באפילת וילון אחרי כוסיות הקוניאק, מוצא אותן מאובקות מעט מפשיל שולי חולצה וממרק. הנה יפתי אחת לך אחת לי.
בלילה קרעו הדפיקות קורי חלום.
גלי שמיכה רשמו בדקדקנות את שייגנז לעת אור, אין לאן להוליך את המבט מלבד אל הפנים. והרי אם לא הוא הייתי אני. קמה בעיניים עצומות, פותחת את ארגז הכלים ומצמידה את המראה לחור המנעול.
