כְּשֶׁאַתְּ מִשְׁתַּנֶּקֶת,

גּוּפֵי אָז נִזְכַּר לִנְשֹׁם עָמֹק

וּלְמַלֵּא אֶת הֲרֵאוֹת.

כְּשֶׁהָאֲוִיר שֶׁלִּי דָּלִיל,

וּמַשֶּׁהוּ חָסֵר,

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אַתְּ,

בְּלֹא מַמָּשׁ לִרְצוֹת,

נוֹשֶׁמֶת עֲבוּרִי אֲוִיר צַח לָרֵאוֹת.

כָּכָה זֶה, כְּמוֹ הַחֲזֵה

לָרֹב

לְכָל אֶחָד בִּזְמַן אַחֵר,

אֶחָד עוֹלֶה הַשֵּׁנִי יוֹרֵד,

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

אַךְ, לִפְעָמִים

לִשְׁנֵינוּ יַחַד אֵין אֲוִיר,

גַּם זֶה יָכוֹל לִקְרוֹת,

כָּכָה זֶה, שֶׁאָנוּ

חוֹלְקִים רֵאוֹת.

לִפְעָמִים,

לִשְׁנֵינוּ יַחַד יֵשׁ אֲוִיר,

גַּם זֶה יָכוֹל לִקְרוֹת,

אָז כֹּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת,

כָּכָה זֶה כְּשֶׁאָנוּ חוֹלְקִים רֵאוֹת.