ילידת ארגנטינה ותושבת ירושלים, היא משוררת, תסריטאית,
עורכת פרוזה, עסקה בחינוך ותקשורת, בין השאר כיועצת תקשורת לארגונים
חברתיים. דרמת הטלוויזיה "חלבה" שכתבה זכתה בפרס מיוחד בפסטיבל תל אביב
לקולנוע. הוציאה כמה ספרי שירה, וכמו כן פורסמו שיריה בעיתונים, בכתבי עת
ובאנתולוגיות והושמעו מעל גלי האתר.
ספרים
- ״ענת״ הוצאה עצמית 1979
- מעוין שלם של שמש : שירים (ירושלים : דומינו, 1987)
- יאסו איזבלה : שירים ( ספרי עתון 77, 1991) ערך יעקב בסר
- פסוקים משברי יונתן ( דביר 1994) ערך יעקב בסר
- אמצעים לראית לילה (פרדס 2017) ערך עודד פלד
ספרי לנו איך את יוצרת
מצאתי את עצמי כותבת כבר בגיל 10, ללא החלטה או תובנות רבות לגבי ״כתיבה״, לאורך שנים רבות, כשהייתי צעירה יותר, כתבתי רק כשהייתי מוצפת רגשות ורשמים ואני מניחה שהשירה הזרימה בי נחמות והקלה, נתנה לי איזושהי תחושת שליטה וארגון והייתה עבורי עשיית סדר ויופי. מעשה הכתיבה עדיין היה אינסטינקטיבי כמעט, כל אלה נכונים גם היום, אלא שכיום, אולי ממרום שנים ובשלויות, נוסף מימד נוסף לתהליך, מימד שמאפשר גישה לכתיבה גם מתוך עצירה מודעת, התכוונות והחלטה , ולא רק מתוך התפרצות אינסטינקטיבית. יש לכך כמובן מחירים, משהו בסערה בצעירותי היה יפה ו״טרי״, אולי פראי...גם היום, כאז, אני כותבת כשהדברים נעשים ניתנים להמרה, להתמרה, לעשיית יופי וסדר, אלא שהיום אני חשה שאני יכולה לגשת לכתיבה גם כמתבוננת, כעוצרת, כבודקת-בפכחון רב יותר. היום אני הרבה יותר ״אישה מתבוננת״, מקבלת החלטות, ״נותנת דעתי״, מתנסחת תוך כדי תהליך התכווננות אל הפשוט יותר, המפוכח יותר והישיר יותר, אולי לכן אני מרגישה שהשירה שלי היום מדויקת יותר. ההתבגרות מספקת לפעמים ראייה מאופק אל אופק ופיכחון משחרר.
