גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 16 16, קיץ 2020 קַיִץ זֶה

טליה דימרי

מוזקאית

(1985) יהוד

תואר בחינוך ופסיכולוגיה , האוניברסיטה הפתוחה (2020)

עובדת כרכזת תעסוקה בבית אקשטיין, שילוב אנשים על הרצף האוטיסטי בשוק החופשי.

מי ומה גורם לך ליצור?

"געגוע, אני כותבת מתוך החלקים של גלות הנפש, יש לי הרבה שירים על גלות, וגעגוע. מתוך הצפה עמוקה של רגש שאין מה לעשות איתה חוץ מלכתוב שיר. משהו לא מוסבר בי, חשה בניגון שהולך איתי וכל הזמן כותב את עצמו מחדש. משהו עתיק, תחושת היהודי הנודד, כאב שעובר מדור לדור, בין נשים, ופשוט געגוע לבית, לשלם תמידי, וזה חוזר על עצמו שוב ושוב. משם הנביעה. תמיד הכתיבה והניגון באים לי ביחד. השירה תמיד היתה אצלנו בבית, מאבי קיבלתי את האהבה למוסיקה הערבית ולמילים שספג בבית אביו שידע ארמית על בוריה ומאביה של אימי את האהבה לשירה עברית ואת קסם היידיש. הקוטביות העדתית הזו נטתה לבלבל אותי כילדה אך עם הזמן המכנה המשותף מתבהר באהבה למילה הכתובה של היהודי הנודד שתמיד מחפש את הבית."

 

 

תאריך הצטרפות לחוטם:
2020
אהבה