גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 16 16, קיץ 2020 קַיִץ זֶה

אורי זלינגר

מוזיקאי

(1993) רמת השרון- ברלין

נגן טרומבון (בין היתר: "הודנא אורקסטרה", "עוזי נבון ומכרים", "מארש דונדורמה")

מפיק מוזיקלי ("Chigurh", "פלא אוזן", "ג'נסיס" עם המוזיקאית ג'ני פנקין) 

דיג'יי

 

מה מעורר בך השראה?

מאז ומתמיד נמשכתי לדמויות ואלטר אגואים שאמנים ממציאים לעצמם בכדי ליצור יותר בחופשיות. כאלה שהופכים בן רגע לדמות גדולה מהחיים על הבמה.

ממש לאחרונה הבנתי שהמילה הנכונה לתאר את צורת הביטוי הזאת היא 'דראג'.

הדמות שמייצגת את המוזיקה האלקטרונית שאני יוצר, נולדה לפני כ6 שנים בשם הבמה 'Chigurh'.

הדראג נותן לי השראה למתוח את הגבולות ולהגיע למקומות הרבה יותר קיצוניים באמנות מאשר המקומות שאני, כאורי, אגיע אליהם.

 

איך אתה יוצר?

רוב המוזיקה שאני יוצר נולדת מהרגע עצמו, בעיקר על ידי אלתור, ניסוי וטעיה.

מצאתי שאם אני מגיע עם רעיון בנוי בראש ומנסה להביא אותו אל הנגינה, תמיד התוצאה תהיה שונה ממה שדמיינתי, כאילו לעולם לא אעמוד בציפיות שאני מציב לעצמי.

אבל ברגע עצמו של האלתור, אין ציפיות בכלל ולכן אין תחושת הפסד, אפשר רק להתקדם. 

אני יכול להתחיל לנגן על הטרומבון או על הפסנתר, מתוך הנגינה החופשית תקרה "טעות" נפלאה וממנה יתפתח קטע שלם.

השיר שמצורף לגיליון, "לוקלו", התחיל בכלל מאימון. 

ניסיתי באופן מתודי לבנות מקצב תופים ששמעתי בשיר היפ הופ, שידכתי לו הכי ברנדומליות סמפל פסנתר משיר סבנטיז פ'אנקי  ומפה לשם יצר השילוב החופשי את שאר התפקידים מעצמם.

 

איפה גדלת ולאן הלכת?

באמנות גדלתי הכי הרבה בחדר הקטן שהיה לי בדירה השכורה של הורי ברמת השרון.

באותה תקופה כבר ניגנתי זמן מה על טרומבון והתעניינתי במוזיקה, אבל בחדר הקטן ההוא הצלחתי לראשונה לשים את האצבע על החיבור בין מוזיקה לרגש. 

אני זוכר ששמעתי שיר של 'קווין' וברגע השיא של השיר, הקול של פרדי מרקיורי נשבר טיפה יחד עם המהלך ההרמוני ויחד עם הקונטקסט של השיר זלגה לי דמעה אחת.

מאותו היום כל מה שחיפשתי היו עוד רגעים כאלו במוזיקה, מה שהוביל אותי לכיוונים מגוונים ומעניינים.

מליצור מוזיקת היפ הופ ולתקלט במועדונים צפופים ואפופי עשן ברחבי ישראל ועד ללנגן מוזיקה אפריקאית בפסטיבל הג'אז בוינה. 

בכל המקומות האלו שמתי את הזכרון של הרגש ההוא במקום הראשון, עד היום.

אולי כי אני אוהב לחשוב שיש אורי אחד בקהל שדרך הרגש שלי יגלה את אותו החיבור שגיליתי אני, אז בחדר הקטן.

צילום: הדר "דרי" גבע

תאריך הצטרפות לחוטם:
2020
אהבה