(1993) רמת השרון- ברלין

נגן טרומבון (בין היתר: "הודנא אורקסטרה", "עוזי נבון ומכרים", "מארש דונדורמה")

מפיק מוזיקלי ("Chigurh", "פלא אוזן", "ג'נסיס" עם המוזיקאית ג'ני פנקין) 

דיג'יי

מה מעורר בך השראה?

מאז ומתמיד נמשכתי לדמויות ואלטר אגואים שאמנים ממציאים לעצמם בכדי ליצור יותר בחופשיות. כאלה שהופכים בן רגע לדמות גדולה מהחיים על הבמה.

ממש לאחרונה הבנתי שהמילה הנכונה לתאר את צורת הביטוי הזאת היא 'דראג'.

הדמות שמייצגת את המוזיקה האלקטרונית שאני יוצר, נולדה לפני כ6 שנים בשם הבמה 'Chigurh'.

הדראג נותן לי השראה למתוח את הגבולות ולהגיע למקומות הרבה יותר קיצוניים באמנות מאשר המקומות שאני, כאורי, אגיע אליהם.

איך אתה יוצר?

רוב המוזיקה שאני יוצר נולדת מהרגע עצמו, בעיקר על ידי אלתור, ניסוי וטעיה.

מצאתי שאם אני מגיע עם רעיון בנוי בראש ומנסה להביא אותו אל הנגינה, תמיד התוצאה תהיה שונה ממה שדמיינתי, כאילו לעולם לא אעמוד בציפיות שאני מציב לעצמי.

אבל ברגע עצמו של האלתור, אין ציפיות בכלל ולכן אין תחושת הפסד, אפשר רק להתקדם. 

אני יכול להתחיל לנגן על הטרומבון או על הפסנתר, מתוך הנגינה החופשית תקרה "טעות" נפלאה וממנה יתפתח קטע שלם.

השיר שמצורף לגיליון, "לוקלו", התחיל בכלל מאימון. 

ניסיתי באופן מתודי לבנות מקצב תופים ששמעתי בשיר היפ הופ, שידכתי לו הכי ברנדומליות סמפל פסנתר משיר סבנטיז פ'אנקי  ומפה לשם יצר השילוב החופשי את שאר התפקידים מעצמם.

איפה גדלת ולאן הלכת?

באמנות גדלתי הכי הרבה בחדר הקטן שהיה לי בדירה השכורה של הורי ברמת השרון.

באותה תקופה כבר ניגנתי זמן מה על טרומבון והתעניינתי במוזיקה, אבל בחדר הקטן ההוא הצלחתי לראשונה לשים את האצבע על החיבור בין מוזיקה לרגש. 

אני זוכר ששמעתי שיר של 'קווין' וברגע השיא של השיר, הקול של פרדי מרקיורי נשבר טיפה יחד עם המהלך ההרמוני ויחד עם הקונטקסט של השיר זלגה לי דמעה אחת.

מאותו היום כל מה שחיפשתי היו עוד רגעים כאלו במוזיקה, מה שהוביל אותי לכיוונים מגוונים ומעניינים.

מליצור מוזיקת היפ הופ ולתקלט במועדונים צפופים ואפופי עשן ברחבי ישראל ועד ללנגן מוזיקה אפריקאית בפסטיבל הג'אז בוינה. 

בכל המקומות האלו שמתי את הזכרון של הרגש ההוא במקום הראשון, עד היום.

אולי כי אני אוהב לחשוב שיש אורי אחד בקהל שדרך הרגש שלי יגלה את אותו החיבור שגיליתי אני, אז בחדר הקטן.

צילום: הדר "דרי" גבע