ארץ עיר

בָּהַפְסָקָה הֵם מְשַׂחֲקִים אֶרֶץ-עִיר
אֶרֶץ בְּ-פּ' הוּא כּוֹתֵב פִילִיפִּינִים
עִיר בְּ-ת' הִיא כּוֹתֶבֶת תֵּל-אָבִיב
חַי בְּ-א' הוּא חוֹשֵׁב עַל אִמָּא שֶׁלּוֹ
וְעַל הַזָּקֵן שֶׁלָּהּ בְּכִסֵּא הַגַּלְגַּלִים
צוֹמֵחַ בְּ-י' הִיא זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמְדָה עַל הַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵד
בְּדוֹמֵם בְּ-ג' הוּא לֹא יוֹדֵעַ אִם גֵּרוּשׁ זֶה דוֹמֵם
וּבְמִקְצוֹעַ בְּ-ש' הִיא לֹא מוֹצֵאת כְּלוּם
אָז בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִיא אוֹמֶרֶת שַׂר הַפְּנִים
אֲבָל זֶה מְאֻחָר מִדַּי כִּי מִישֶׁהוּ כְּבָר צָעַק
סְטוֹפּ!

רשימת משתתפים #8

בקיץ 2011 ראה אור גליון החוטם השמיני, משחק, ואיגד 23 יוצרים. בגליון מבחר שירה, סיפורת, ציור, וידאו ארט ופרפורמנס אופנה.
קריאה נעימה!

הושיעה את עמך

”יש אלוקים במקום הזה. אני יכול להרגיש אותו. הוא כאן בין הסלעים, בין הענפים של השיטה והשיזף, בין שפני הסלע, ברגליים המהירות של היעלים שאולי נפגוש עוד מעט, ובנמרים שהיו ואינם. הוא בלב של החובש ובלב שלי והוא רואה ויודע הכול.“

דמבי

משהו בי לא באמת ציפה לפגוש כאן מישהו מסוים, ובכל זאת הרגשתי מעט מאוכזב לפגוש גמד עם הולכי קביים שמנסה להגיע לאלוהים.

הקרקס הראשון של לוז'אן

החנייה בלוז'אן היתה טעות ניווט פשוטה שעתידה לגרור הפסד כספי לא קטן, הוא בכלל תכנן לחנות בעיירת המחוז, במאקוב, אבל פרנץ מעולם לא הודה בזה אלא פשוט ניווט את דרכו אל עבר בית־המרזח. היתה לו ברירה?

קצה

בינינו. מלחמת העיניים נמשכה גם למחרת. התחלנו בעבודה למרגלות התל, והוויכוח בין הסטודנטים נשכח כלא היה. ובעוד הארכיאולוגים סימנו ריבועים בשטח, התחלנו אנחנו לדגום את הקרקע.

פסל ומסכה

״בכל סיפור מתח טוב יש גופה. אז הנה היא לפניכם. גופתו חסרת הראש של דנדי הגדול שוכבת כעת בתיבה שמתחת לישבן שלי. איש לא מאמין שזוהי גופתו, וזהו הקסם היחיד שביצעתי בחיי לגמרי לבדי…״

פלישה לא חוקית: לזכרו של 'איזי'

״אני מתגעגע. אף פעם לא יצא לנו להיפרד כמו שצריך, ואולי זה מה שמטריד אותי. ראה במכתב זה סוג של שאכטת פרידה… ״

" כל בוקר היינו משכימים לקול הדפיקות, שעלו כמקצב תופים אינדיאני ממרומי גזע עץ הפקאן שליד בית הילדים. בצהריים היה נוטש את בניית הקן, פורש כנפיים שחורות/לבנות, נוסק ונעמד על ראשי, תוקע את ציפורני רגליו בקודקודי המגולח, מרכין ראשו בשטניות עד שעיניו המהופכות היו מופיעות בקו ישר מול עיניי הירוקות, וננעצות בהן. אחר כך היה מתחיל להלום …"

לאורה

פרק מתוך הרומן "לאורה" הוצאת מודן 2009, המגולל קורותיה של נערה כבת חמש עשרה החיה בעיר הנמל מיסורטה שבלוב הקולוניאלית, הנתונה תחת הכיבוש האיטלקי ערב מלחמת העולם השנייה…

על הזיקנה

"בעצם אני ממש לא רוצה לכתוב על זיקנה. לא לכתוב עליה ולא לחשוב עליה ולא להתייחס אליה בשום צורה. אני רוצה לחשוב על החיים כדבר הקיים לנצח. וכי איך אפשר אחרת. היתכן לדמיין את עצמנו לא קיימות כלל?"

הצייד

״פתאום מישהו החזיר לתמונה את הקול בבת אחת.
האישה שישבה לצידה התמוטטה״

אחותי כלה והגן נעול

סבתא היא מה שמכונה "אישה ססגונית". הרבה פריטים מסייעים לה, לססגוניותה: שָלים שחורים המונחים על גופה כגלימות מכושפות, מניפות ענקיות בעלות שולי תחרה, הלק המבריק שנמרח על ציפורניה הארוכות המחודדות, טבעת גדולה מברזל, הענודה לקמיצה שלה, שרשרת פנינים מ"הים של קזבלה" המבליטה את ברק עיניה — ברק של ראיית הנולד.

אהבה מוחשית

"שוב התעוררתי למיטה ריקה. יכול להיות שהוא כועס, יכול להיות שאינו כועס, אם יום שלישי הוא זה הרי שעלי להרביץ לו. הפסדתי את השבעה של אביה של אילאיל. מזה זמן רב אני רואה בעיניו את המבט שאומר שהוא איננו צריך אותי וכל התשורות שאני מעניקה לו: מזון גורמה, בגדים יפים, מין אלוהי, היו עליו לטורח…"

אבו סומק יצמח מהתמר הקבור

אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר…

תהילת עולם

"הדבר היחיד במשך היום שמרפה את העצבים המרופטים שלי זו האסלה. כל בוקר, בשעה שש וחצי בדיוק אני מתייצבת מולה בשירותים הציבוריים של היכל המשפט, והיא קרה, צוננת…"

פואטיקה דלא ניידי

"כמֶשֶׁק, החוטם הוא כלכלה פואטית. טבעו סחר במטבעות לשון. המצקצק בלשונו ומתריס: "הפואטי כערך בר השקעה?!" – ישמר לנפשו. הימים ימי מיתון ולקח ברור כבר מסתמן…"

יומיים

"הם נסעו יומיים במכונית הירוקה המקרטעת שלו. חצו עיירות וערים, כאלו שלא ידעה בכלל על קיומם…"

תועה

הַמִּתְהַלֵּךְ שׁוֹתֵת בֵּין בְּנֵי אָדָם
יַקְפִּיד יוֹתֵר מִכּל
עַל נִימוּסָיו. יִנְהַג בִּמְתִינוּת.
לא יַחְרוֹג בְּבַת אַחַת
מֵעֲלָטָה לְאוֹר.
יָמִיר חֲשֵׁכָה בְּחשֶׁךְ אַחֵר,
אֶת הַמְּאוּרָה
בָּאַפְלוּלִית הַחִיצוֹנָה, יְלָלָה
בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם.
אִם לא תַּעֲשֶׂה אֶלָּא חֶסֶד אֶחָד כָּל יָמֶיךָ –
תֵּן מַיִם לַצָּמֵא.
הַשְׁקֵה אוֹתוֹ
וְלוּ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן.

אבודים במצעד המסכות- דן פגיס ואני

"כמו הפרופסור המפוזר שהתקשר לביתו ואמר "אני כאן, איפה אני צריך להיות?" כך התקשרתי אני ואמרתי "אני דן, מי אני צריך להיות? ומרוב פיזור נפש לא שמתי לב שהקו תפוס".
(דן פגיס – שירים אחרונים)