גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

שחור

עבות הבשר

״הנשים עבות הבשר מתנמנמות באוהל, אחר קמות ורוחצות זו את שערה של זו בבצל החי. מואיז מגלגל חבית עץ בחוץ וצורח ״רק חונים כאן, רק חונים״. הן צוחקות לו וקוראות: ״מואיז, כבר לילה, תרגע, אתה לא רואה ששקט? לא שומע כוכבים״. הוא מחוויר ומקלל אותן וחודר אל האוהל ואל בשרן, ובעיניים סתומות ולב חיוור, הוא צועק בהן חשכה…"

תהילת עולם

"הדבר היחיד במשך היום שמרפה את העצבים המרופטים שלי זו האסלה. כל בוקר, בשעה שש וחצי בדיוק אני מתייצבת מולה בשירותים הציבוריים של היכל המשפט, והיא קרה, צוננת…"

לָשֵׂאת בִּשְׁנַיִם

לָשֵׁאת בִּשְׁנַיִם אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הַלָא מְבוֹרָר, הֶעָטוּף בְּשַׂק, כְּמוֹ חָתוּל.
לְגָרֵשׁ בְּסַבְלָנוּת שֶׁל זְנַב חֲמוֹר אֶת לַהֲקוֹת הַזֶּמֶר שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים.
לְהַשְׁלִים בְּחָכְמָה שֶׁל רִמּוֹן עִם הַטְרָדוֹת שֶׁל זְבוּבוֹנִים וְרִמּוֹת.
לְהִתְעַלֵּם בְּתוֹם שֶׁל תִּינוֹק מֵהַשָּׁחוֹר-צָהוֹב שֶׁל הַדַבּוּרִים.
לְהַאֲמִין, לְהַאֲמִין בַּמְּתִיקוּת שֶׁל הַנִּשָּׁא עַל הַשֶּׁכֶם בִּשְׁנַיִם,
לִקְטוֹף בַּחֲשָׁאי עֵנָב וְלָשִׂים אוֹתוֹ בַּפֶּה הַאָהוּב.
לָא לְבָרֵר.

חמשיר חמוש

אֶגְרוֹפַן מְקַשֵּׁט מְאַבְטֵחַ
בְּלוֹנְד מֻלְחָם מְנַצְנֵץ כְּמוֹ מֶלַח
תִּסְתַּכֵּל מֵאָחוֹר
מִכַּף רֶגֶל שָׁחוֹר
וְעַד ראשׁ נִהְיָה נְצִיב רֶצַח

אבא בקונצרט

צַעֲרוֹ שַׂק פֶּחָמִים בְּגַבֵּךְ
חֲרִישִׁי וַחֲשׁוּךְ נִפְעָר כֶּתֶם צַעֲרוֹ
בְּאֶמְצַע הַסָּלוֹן
לִפּוֹל אֶל הַבּוֹר
(לוּ לא פָּחַדתְּ כּל כָּךְ)
הָיִית אַתְּ
מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ סְלִיחָה
אֲבָל אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהַחְזִיר מַבָּט
אֶצְבְּעוֹת
הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ
מִתְפּוֹקְקוֹת עַל הַקְּלִידִים
וְאֶת הַמּוּזִיקָה אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת.

תועה

הַמִּתְהַלֵּךְ שׁוֹתֵת בֵּין בְּנֵי אָדָם
יַקְפִּיד יוֹתֵר מִכּל
עַל נִימוּסָיו. יִנְהַג בִּמְתִינוּת.
לא יַחְרוֹג בְּבַת אַחַת
מֵעֲלָטָה לְאוֹר.
יָמִיר חֲשֵׁכָה בְּחשֶׁךְ אַחֵר,
אֶת הַמְּאוּרָה
בָּאַפְלוּלִית הַחִיצוֹנָה, יְלָלָה
בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם.
אִם לא תַּעֲשֶׂה אֶלָּא חֶסֶד אֶחָד כָּל יָמֶיךָ –
תֵּן מַיִם לַצָּמֵא.
הַשְׁקֵה אוֹתוֹ
וְלוּ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן.

שיר טל ניצן

הטיגרס / ויליאם בלייק

״טִיגְרִיס, הוֹ טִיגְרִיס! אוּד מִתְלַקֵּחַ,
בֵּין יְעָרָיו שֶׁל הַלַּיְלָה זוֹרֵחַ,
אֵיזוֹ עֵין-עַד, אֵיזוֹ זְרוֹעַ נִצַּחַת
צָרָה אֵימֶיךָ – פַּחַד מוּל פַּחַד?״

תרגום רונן סוניס