על הזיקנה
"בעצם אני ממש לא רוצה לכתוב על זיקנה. לא לכתוב עליה ולא לחשוב עליה ולא להתייחס אליה בשום צורה. אני רוצה לחשוב על החיים כדבר הקיים לנצח. וכי איך אפשר אחרת. היתכן לדמיין את עצמנו לא קיימות כלל?"
השריטה בתקליט
"ועם זאת, גם בעיניים עצומות, המוסיקה לא סחפה אותי. מסך דק ניצב ביני לבין הפסנתרנית, ולא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לעבור לצד האחר"
חירות המכתב
"חליפת מכתבים כגון זו שמנהלים אנחנו היא כידוע לך דבר יקר ערך עד מאוד, אבל היא גם מחייבת ריסון וזהירות. הזהירות הזאת אינה אוסרת על עיסוק בשאלות קשות. אבל יש לעסוק בהן רק באופן האישי ביותר. כל עוד כך קרה שמורים הקטעים הנוגעים בדבר – ובכך אתה יכול להיות בטוח – ב"תרשומת הפנימית" שלי. אבל מצד שני יש לי לעתים הרושם שאתה מתייחס לשאלות לא בתור השאלות האישיות ביותר שהן היו ונותרו, אלא יותר כקטעים מתוך מחלוקת." (מכתבו של ואלטר בנימין לגרשם שלום, 28 באפריל, 1934).
אבודים במצעד המסכות- דן פגיס ואני
"כמו הפרופסור המפוזר שהתקשר לביתו ואמר "אני כאן, איפה אני צריך להיות?" כך התקשרתי אני ואמרתי "אני דן, מי אני צריך להיות? ומרוב פיזור נפש לא שמתי לב שהקו תפוס".
(דן פגיס – שירים אחרונים)
עיון בקפקא "לפני החוק"
"איש מגיע מהכפר אל החוק. אצל קפקא, החוק איננו מושג, או לפחות לא רק מושג; הוא גם מקום. שומר הסף מספר לנו שתוכו של החוק סדור אולמות- אולמות ומופקד בידי שומרים, אבל איננו זוכים להציץ פנימה אל תוך החוק. כל מה שחושף בפנינו קפקא הוא השרוי לפני החוק…"
על שירת אי הידיעה
הִגִּיעָה הָעֵת לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמִי – נָקוּם עַל רַגְלֵינוּ
אֶת הַיָּדוּעַ אָסִיר מֵעָלַי,
לְתוֹכְכֵי הַבִּלְתִּי יָדוּעַ אֲשַׁגֵּר אִתִּי כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה.
(ויטמן, עלי עשב)
