סונטה 18
"רוּחוֹת קְשׁוּחוֹת אָכֵן מְטַלְטְלוֹת אֶת נִצָּנֵי הָעֹמֶר,
וְחוֹזֶה הַקַּיִץ, נִדְמֶה שֶׁכְּבָר מִתְפַּקֵּעַ מוֹעֲדוֹ.
לְעִתִּים, עֵין הָרָקִיעַ כֹּה בּוֹעֶרֶת בָּעֵינַיִם,
וּתְכוּפוֹת זֹהַב זוֹהֲרָהּ מִתְעַמְעֵם,
וַהֲרֵי כֹּל חֵן מֵחֵן מִתְעַרְעֵר לִפְעָמִים…"
מי במול
"מִי בֵּמוֹל?
הַכֹּל בֵּמוֹל:
עֲרָכִים בֵּמוֹל,
עוֹרְכִים בֵּמוֹל,
אַלּוּפִים בְּמִיל,
תַּעֲשִׂיַּת הַמִּין."
רומא ופירנצה
'תּוֹרִידִי אוֹתִי'
מִתְחַנֵּן בְּאֵדֵי נְשִׁימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת
'אֲנִי מַבְטִיחַ'
כְּאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לֵאמֹר
'תִּבְטְחוּ בִּי'
וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי חֲלוֹף בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ
דַּוְקָא הוּא זָכָה בָּאוֹר.
בקיץ זה
"בְּקַיִץ זֶה חִשַּׁבְנוּ קִצֵּנוּ אָחוֹר,
יָשַׁבְנוּ בְּזְרָדִים בָּאֲחוֹרַיִם,
וּבְעֵינֵי הַצְּבִי רִצְּדָה הַקֶּלַע,
וְאָנוּ קַלֵינוּ קָפֶה וְאָפִינוּ חָלָה,
וְדָלַקְנוּ נֵר לְעִלּוּי כָּל נִשְׁמוֹת,
שָׁכַבְנוּ עַל סַפָּה וַחֲלוֹמוֹת,
עָבְרוּ בָּאִישׁוֹנִים…"
הד פגישתנו
״שוֹטֶפֶת תָמִיד אִוְושָה שֶל הָרוּחַ
וְאֵין לָה עָבָר, לֹּא עָתִיד וְהֹוֶוה.
מִתּוֹךְ מַבָטְךָ נוֹשֵר תַפוּחַ
אָדוֹם, עֲסִיסִי, מְפַתֶה…״
דירת אסון לא אפנתית
בדירת אסון צפר השעון
הדודה הזהירה במצח קפוץ
וידיה דוקרות בפרוות נמיה גויה
זהבה
"תלך תבוא תגיש תחייך תצחק תמזוג תעשן תשתה תקבל מחמאות
ותספק (ללא ספק) צרכים מתחתיה ומעליה,
כי כל עובדת מכבדת את בעליה…"
טיפוסיממאדים (*שירים שנכתבו ע"י המלצרית בבר "מאדים")
שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת חֵן בְּתַחְתִּית הַצַּוָּאר
וּמַגָּפַיִם חוּמִים
יֵשׁ לְהַסְבִּיר
אֶת יִצּוּגוֹ אֶת צוּרתוֹ אֶת קוֹלוֹ אֶת יָדָיו אֶת מַגָּפָיו אֶת הֶחָזֶה הָרָחָב
כִּשְׂמִיכָה
אֵיךְ שֶׁהוּא קוֹשֵׁר מַחְרֹזֶת עַל צַוָּארי
הזירה
״לא הרבה יכולתי לעשות.
הייתי באוויר וידךָ הייתה מושטת,
כהרגל…״
הקרקס הראשון של לוז'אן
החנייה בלוז'אן היתה טעות ניווט פשוטה שעתידה לגרור הפסד כספי לא קטן, הוא בכלל תכנן לחנות בעיירת המחוז, במאקוב, אבל פרנץ מעולם לא הודה בזה אלא פשוט ניווט את דרכו אל עבר בית־המרזח. היתה לו ברירה?
שני יהודים נוסעים ברכבת
״שני יהודים נוסעים ברכבת. האחד מבוגר מרעהו. לכאורה שני יהודים בסתם. סתם שני יהודים. נוסעים. ברכבת…״
פירושקי
"אֲנִי דַּוְקָא כֵּן מִסְתַּכֵּל לָךְ בְּתוֹךְ הָעֵינַיִם. אֲבָל לָמָּה זֶה נוֹצֵץ חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ מַחְמָאָה לְהַגִּיד לָךְ שֶׁיֵּשׁ לָךְ יֹפִי שֶׁל אוֹר בֶּלְגִּי עַל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה…״
מגע עם סוכן זר
אַי רָחָב, רָחָב
יְרִיחוֹ תְּחִלָּה שֶׁלִי
אֵיךְ לֹא הִסְִּכִּימוּ
כֹּל הַמּוֹרִים בְּבֵית הַסֵפֶר.
לֹא מוֹכֶרֶת מָזוֹן:
יַלְדָּה פְּשׁוּטָה. תּוֹפֶרֶת.
כָּךְ שָׁזַרְת אֵלַי חֲבָלִים בְּחוּטֵי שָׁנִי.
וְהֲחוֹמוֹת בֵּינֵינוּ בַּיִת רִאשׁוֹן.
שיר אהבה לאקרובטית
מקרקס מדראנו
"הָיִיתִי חָזָק בַּחֲלוֹמוֹת, וּבַבְּקָרִים שֶׁבָּאתִי
לְאֹהֶל הַקִּרְקָס רָאִיתִי אֶת אָחִיהָ מַבְרִישׁ
רַעֲמַת סוּס, אֶת אִמָּהּ קוֹרֵאת מָגָזִין…"
תשובה מאוחרת
״הַלַּיְלָה נִשְׁאַר לִשְׁתוֹק
בַּצַּד הָרָחוֹק מֵהַשֶּׁמֶשׁ.
רַק אוֹתָנוּ סוֹחֵף
סִיבוּב הַכַּדּוּר
אֶל אֵזוֹר הַדִּבּוּר…״
פס ללא קול
"משחק הפירוק מעורר תהיה – מהו ה"פסקול" לתוכו הותכו פס וקול?
מהו פס הקול – אותו רכיב עלום שנוסף לראינוע בעת הולדתו כקולנוע?
בהתלוו לרצף הדימויים הראינועי, מנסה הפסקול להגיב אל העולם המיוצג בהם…"
אבו סומק יצמח מהתמר הקבור
אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר…
עוֹרֵךְ יָקָר
"רִשְׁמִי לְפָנַיִךְ לְמִּקְרֶה שֶׁלּא תִּהְיֶה לָךְ בְּרֵרָה
בְּתֵל-אָבִיב יֵשׁ עֶרֶב אִינְטִימִי לְהַקְרָאַת שִׁירָה
וּבְוַדַּאי גַּם גִמְגוּמִים וּמְבוּכָה"
Prêt- à-Torter
"השגריר ההונגרי מיקולש צ'ודור חשב שה- DOBOS TORTA שלי הוא משהו. כל כך משהו עד שבאורח פלא אירועים קונסולאריים כאלו ואחרים עברו מתל אביב או ירושלים אלינו – לחיפה – למלון "גלי גלים" שעל הכרמל. כן, גם אירוח להקת הריקוד ההונגרית "צ'רדש אורקסטרה אינטרנציונל" שפותחת את שבוע התרבות ההונגרי. וכך בשעה הזאת וביום הזה – אני לא בחופש כפי שתכננתי, אלא יוצקת קרם חמאה לתוך קערה…"
תועה
הַמִּתְהַלֵּךְ שׁוֹתֵת בֵּין בְּנֵי אָדָם
יַקְפִּיד יוֹתֵר מִכּל
עַל נִימוּסָיו. יִנְהַג בִּמְתִינוּת.
לא יַחְרוֹג בְּבַת אַחַת
מֵעֲלָטָה לְאוֹר.
יָמִיר חֲשֵׁכָה בְּחשֶׁךְ אַחֵר,
אֶת הַמְּאוּרָה
בָּאַפְלוּלִית הַחִיצוֹנָה, יְלָלָה
בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם.
אִם לא תַּעֲשֶׂה אֶלָּא חֶסֶד אֶחָד כָּל יָמֶיךָ –
תֵּן מַיִם לַצָּמֵא.
הַשְׁקֵה אוֹתוֹ
וְלוּ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן.
השריטה בתקליט
"ועם זאת, גם בעיניים עצומות, המוסיקה לא סחפה אותי. מסך דק ניצב ביני לבין הפסנתרנית, ולא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לעבור לצד האחר"
חירות המכתב
"חליפת מכתבים כגון זו שמנהלים אנחנו היא כידוע לך דבר יקר ערך עד מאוד, אבל היא גם מחייבת ריסון וזהירות. הזהירות הזאת אינה אוסרת על עיסוק בשאלות קשות. אבל יש לעסוק בהן רק באופן האישי ביותר. כל עוד כך קרה שמורים הקטעים הנוגעים בדבר – ובכך אתה יכול להיות בטוח – ב"תרשומת הפנימית" שלי. אבל מצד שני יש לי לעתים הרושם שאתה מתייחס לשאלות לא בתור השאלות האישיות ביותר שהן היו ונותרו, אלא יותר כקטעים מתוך מחלוקת." (מכתבו של ואלטר בנימין לגרשם שלום, 28 באפריל, 1934).
שיחת סלון
״סלון ספרותי הוא קומזיץ שבו לשירה יש להבה קולקטיבית. ובכל זאת אני רוצה להיות מאפיה של איש אחד.״
ערב ספרותי
"טוב, אשתו גם היא היתה אשת חיל, תקתקה לו את כל הספרים שלו בכתיבה תמה, תדעו – לוחשת – שהוא בגד בה די הרבה, היה לו מהצד, על ימין ועל שמאל, זה ידוע, זה נחוץ, זה מקובל, זה כמו נשיאי ארצות הברית, הם צריכים לשחרר לחץ, היתה לו גננת בתל אביב, כתבו שהיא היתה ציירת ברמת גן אבל זאת טעות, לי ידוע שבאמת היא היתה גננת מציירת מתל אביב, אבל זה רכילות ספרותית, זה לא ברמה…"
נגזרת
"רצינו לכתוב על התרבות העברית
ולכן אנו יוצרים אותה.
רצינו להיגזר מתוך המובן לנו מאליו,
ולכן אנו תרים אחריו.
נגזרת, היא קצב השינוי.
ואנו נגזרות שירה, נגזרות זהות,
שפה, תרבות, בחיפוש המתמיד
אחר הניחוח. אחר הפואטי.
הניחוח ישנו, מהדהד, יש למצוא אותו.
טביעת אצבעו של החד פעמי,
חתימה מולקולארית של תרכובת יחודית.
ריח. חוטם."
עיון בקפקא "לפני החוק"
"איש מגיע מהכפר אל החוק. אצל קפקא, החוק איננו מושג, או לפחות לא רק מושג; הוא גם מקום. שומר הסף מספר לנו שתוכו של החוק סדור אולמות- אולמות ומופקד בידי שומרים, אבל איננו זוכים להציץ פנימה אל תוך החוק. כל מה שחושף בפנינו קפקא הוא השרוי לפני החוק…"
על שירת אי הידיעה
הִגִּיעָה הָעֵת לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמִי – נָקוּם עַל רַגְלֵינוּ
אֶת הַיָּדוּעַ אָסִיר מֵעָלַי,
לְתוֹכְכֵי הַבִּלְתִּי יָדוּעַ אֲשַׁגֵּר אִתִּי כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה.
(ויטמן, עלי עשב)
סלון
״לכל סלון מאור, מקום, אדם במרכזו. לכל מרכז שוליים וקירות. לכל טרקלין אורחים על קירותיו – גש ובדוק מי תולה את מי. מה נשתה? תה, קפה. מה נקרא? מי יעמוד ליד הספרייה? קח ספר, שכב על הספה, ספר על עצמך. פקח עין אחת, האורחים באים. כאן גרטורד שטיין מכנסת אמנים, שם פיטר גרינווי מאכיל אתכם תפוחים…״
ברוכים הבאים
למגזין החוטם החדש
הגליון החורפי מוקדש לנושא נשים, ומאגד 34 יוצרות ויוצרים. בגליון מבחר שירה וספרות עכשווית, לצד עבודות אמנות, ויצירות מוזיקליות העוסקות בנשיות ויצירה נשית.
על השער מסתובבת הזאבה של האמנית מורן קליגר.
זהו הגיליון הראשון שמבחר מיצירותיו מתורגמות ומוצגות באנגלית במגזין החדש: Hotem Magazine.
מומלץ להיכנס לארכיון היפה ולהנות מהגליונות הקודמים.
קריאה נעימה!
