הנסיעה
״את נוסעת אל העיר. כבר נסעת לערים בעבר. תמיד ארזת רק את מה שמותר – הגוף, ארוז בתוך עורו, מחברת, שני עטים, סדין וציפית, סבון ושמפו. ספר שירה. עכשיו הגוף הזה הוא מזוודה.״
יומן מסע
עבות הבשר
״הנשים עבות הבשר מתנמנמות באוהל, אחר קמות ורוחצות זו את שערה של זו בבצל החי. מואיז מגלגל חבית עץ בחוץ וצורח ״רק חונים כאן, רק חונים״. הן צוחקות לו וקוראות: ״מואיז, כבר לילה, תרגע, אתה לא רואה ששקט? לא שומע כוכבים״. הוא מחוויר ומקלל אותן וחודר אל האוהל ואל בשרן, ובעיניים סתומות ולב חיוור, הוא צועק בהן חשכה…"
חלום
שני שירים
״בַּתַּחְתִּית מִבְּרוּקְלִין לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה
הַבָּחוּר מִמּוּלִי מוֹצִיא מֵהַמִּכְנָסַיִם
הַמַּבָּט שֶׁלִּי הָיָה פּוֹרְנוֹגְרָפִי
אִם לֹא הָיְתָה בּוֹ הִזְדַּהוּת.״
שירה
