הדרך האחת המשנית

"וּשְׁתֵּיהֶן לְאוֹר בֹּקֶר שָׁווֹת נִפְרְסוּ
בְּמַלְבּוּשֵׁי עָלִים חַסְרֵי רְבָב,
כֵּן, נָצַרְתִּי אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹם אַחֵר!
אַךְ בְּיוֹדְעֵי כֵּיצַד דֶּרֶךְ מוֹבִילָה לְדֶרֶךְ,
אֲנִי בְּסָפֵק אִם אֵי פַּעַם אָשׁוּב."

לחלוק איתה ירח

"שְׁנֵיהֶם לְבַד, מִתְבּוֹנְנִים.
הֵיכָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ
הַבְלֵי הַיּוֹם לֹא מְשַׁנִּים,
דֶּרֶךְ סַהַר יִפָּגְשׁוּ.
כְּשֶׁהוּא בָּעִיר וְהִיא מִדְּבַּר,
תַּחַת חַמָּה שׁוֹנָה קָמִים,
וְעִם רִדְתָּהּ אֶל הַמֻּכָּר,
יָרֵחַ שׁוּב חוֹלְקִים."

ארבעה שירים

״הַכֹּל נָמַס
וְנִטְרַף לְּבַד מֵעֵינֶיךָ
שְׁנֵי אִיִּים כֵּהִים לִשְׂחוֹת אֲלֵיהֶם
שְׂמִיכָה שְׁחֹרָה לְהִתְכַּסּוֹת.״

הנסיעה

״את נוסעת אל העיר. כבר נסעת לערים בעבר. תמיד ארזת רק את מה שמותר – הגוף, ארוז בתוך עורו, מחברת, שני עטים, סדין וציפית, סבון ושמפו. ספר שירה. עכשיו הגוף הזה הוא מזוודה.״

עַל שׁוּלֵי הַכִּיּוֹר

וּבְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּלַּיְלָה כְּבָר נִפְעַר חֹר עָגֹל
וּמְדֻיָּק לַגֹּדֶל שֶׁלְּךָ, לְהַפְלִיא.

לא אזכור דבר מסוים, לא אזכור כמעט כלום

"הָהֲוָיָה חָלְתָה
וְהָאֱמֶת שֶׁלָּנוּ הָיְתָה מְעֹרֶרֶת-
רַחֲמִים. וְהָדִבּוּר הָיָה חַלָּשׁ, קָטָן וּמְפֹרָק
פּוֹצֵעַ. וּבְכָל-פַּעַם הָיִינוּ קְצָת
חֳדָשִׁים הָאַחַת לִשְׁנֵי…"

יוֹלָה

״יוֹלָה הִיא
בָּר שֶׁל יינוֹת בַּעֲפוּלָה.
יוֹשְׁבִים בָּהּ
עַל כִּסְּאוֹת גְּבוֹהִים.
שׁוֹתִים בָּהּ
בְּכוֹסוֹת גְּבוֹהוֹת…״

העברתי מטלית

״באופק המבט –
מציץ כתם.
העברתי מטלית.
את הסיפור הזה, איש כבר לא יטליא.

רציתי להביט לך עמוק –
בלבן של העיניים,
להביט ולזעוק –
שברת,
שילמת.

ואתה –
העברתי מטלית.״

קצה

בינינו. מלחמת העיניים נמשכה גם למחרת. התחלנו בעבודה למרגלות התל, והוויכוח בין הסטודנטים נשכח כלא היה. ובעוד הארכיאולוגים סימנו ריבועים בשטח, התחלנו אנחנו לדגום את הקרקע.

אשת הלהטוטן

"אשתו של הלהטוטן,
שונאת להתנשק
אחרי לילה
של בליעת אש."

ראומה

״רַק פַּעַם אַחַת לִהְיוֹת רְאוּמָה
רַק פַּעַם
כְּשֶׁהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בָּרֵיחָן
וְרוֹאָה אֶת אֱלֹקִים
וּמְדַבֶּרֶת אֵלָיו תֵּימָנִית עַתִּיקָה…״

בּוֹבַּעְמַיְסְּס

"פַּעַם כְּשֶׁהַבּוֹבַּעְמַיְסְּס יְקַבְּלוּ דּוֹקְטוֹרָט שֶׁל כָּבוֹד, יוֹם אֶחָד כְּשֶׁלִּפְרָטֵי הַפְּרָטִים יִהְיֶה עֵרֶךְ, כְּשֶׁהַגַּבּוֹת יוּרְמוּ, וְהַגְּבָרוֹת יְיַשְּׁרוּ חֲצָאִיּוֹת, הָאֲדוֹנִים יַחְבְּשׁוּ מִגְבָּעוֹת. בְּכָל נָמֵל יֵרֵד לִקְנוֹת חֲלִיפָה, וְהִיא תֹּאמַר לוֹ "נִתְחַתֵּן מַהֵר, כָּל עוֹד מַחְלְפוֹת שֵׂעָר לְרֹאשְׁךָ", הוּא יִרְצֶה לַעֲנֹד עֲגִיל פְּנִינָה, לְזֵכֶר סָבְתָא בַּחֲתֻנָּה, אֲבָל הִיא תָּטִיל וֶטוֹ…"

מגע עם סוכן זר

אַי רָחָב, רָחָב
יְרִיחוֹ תְּחִלָּה שֶׁלִי
אֵיךְ לֹא הִסְִּכִּימוּ
כֹּל הַמּוֹרִים בְּבֵית הַסֵפֶר.
לֹא מוֹכֶרֶת מָזוֹן:
יַלְדָּה פְּשׁוּטָה. תּוֹפֶרֶת.
כָּךְ שָׁזַרְת אֵלַי חֲבָלִים בְּחוּטֵי שָׁנִי.
וְהֲחוֹמוֹת בֵּינֵינוּ בַּיִת רִאשׁוֹן.

אלון וסמדר

״לפתע השתוקק לקום לעברה ולנשק אותה.
רגעים כאלו לא צריך להסביר.״

שיר אהבה לאקרובטית
מקרקס מדראנו

"הָיִיתִי חָזָק בַּחֲלוֹמוֹת, וּבַבְּקָרִים שֶׁבָּאתִי
לְאֹהֶל הַקִּרְקָס רָאִיתִי אֶת אָחִיהָ מַבְרִישׁ
רַעֲמַת סוּס, אֶת אִמָּהּ קוֹרֵאת מָגָזִין…"

אשה אחת

״היה זה יום טעון ברגש חסר מעצורים.
היום בו סנדרה פלו הבינה שהחיים
הפסיקו להתנהל לבד ועליה
לקחת אותם בידיים.
מונחת הייתה ככלי ריק מלא בושה…״

בחורה חריפה כמוך
עוד לא נולדה

״כּבָר מִזְּמַן אַתְּ אִשָּׁה בְּעֶצֶם,
אֲבָל אַתְּ לֹא מַסְכִּימָה שֶׁיִּקְרְאוּ לָךְ כָּכָה.
אִשָּׁה זֶה לִזְקֵנוֹת.
זְקֵנָה זֶה לְמֵתוֹת.
מֵתָה זֶה לִסְפָרִים.
אַתְּ שׂוֹנֵאת אֶת הַסְּפָרִים שׂוֹנֵאת סִפּוּר אַהֲבָה.״

כל סיר

וְלֹא אֶהְיֶה לְבַד בַּחַגִּים יוֹתֵר,
לֹא אֶקְנֶה – וְאֶמְכֹּר אַהֲבָה,
כָּל סִיר יִהְיֶה קֹדֶשׁ,
וְתֵל אָבִיב תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם.
אֶשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת מַיִם חַיִּים
וְלֹא לִבְכּוֹת כְּשֶׁנּוֹגְעִים בִּי.
כָּל סִיר יִהְיֶה קֹדֶשׁ
וַאֲנִי אֶהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם.

נחמד לפגוש אותך

נֶחְמָד לִפְגֹּשׁ אוֹתְךָ,
בַּפַּרְבָּרִים,
בְּגִרְסָה מְרֻכֶּכֶת, מְמֻזְעֶרֶת,
שֶׁל חַיֵּינוּ הַפְּרוֹזָאִיִּים.

חוט שנפרם ממגבת

״והוא הביט בעיניה
וראה את ההשתקפות הכפולה
הזעירה של עצמו ואמר,
אני לא מבין למה חייבים להגדיר כל דבר.״

הפצע האדיפלי

הָעֶרֶב מַתְחִיל לָרֶדֶת
וְעֵינֶיךָ בְּהִירוֹת פָּחוֹת.
מַכְאִיב לְהִסְתַּכֵּל לַכְּמִיהָה בָּעֵינַיִם
וְאִם לֹא יִכְאַב אֵיךְ נְרַפֵּא אֶת
הַפֶּצַע הָאֶדִיפָּלִי.

אָמַרְתִּי פֶּצַע, שָׁמַעְתִּי פֶּרַח.

שני שירים

" חַיֵּינוּ הָפְכוּ לְסֶרֶט אִלֵּם.
שָׁחוֹר/לָבָן, תְּנוּעוֹת שְׂפָתַיִם.
גַּבּוֹת מוּנָפוֹת בַּהַפְתָּעָה.
רַק הַפְּסַנְתְּרָן הָאִידְיוֹט
מַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן."

בלוז על פי מארי

"מֵעוֹלָם הָיִיתִי מִתְפַלְאָה
לָמָּה דַּוְקָא שָׁם
מֵאָרִי רוֹשֶׁמֶת פָּניהָ עַל קֶבֶר
בְּיוֹם בָּהִיר אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא נִשְׁבֶּרֶת בְּדִיּוּק
וּמִישֶׁהוּ כָּתַב עַל קִיר הַתַּחֲנָה
שֶׁיֵּשׁ לִזְכּוֹר אוֹתָהּ בְּדַקּוֹת שֶׁבַּצְּפִירָה
וַאֲפִלּוּ שֶׁגַּאֲוָתוֹ הִכְחִילָה וְנָשְׁרָה
בֵּינְתַיִם
הוּא מִתְעוֹרֵר וְעוֹדֶנּוּ בּוֹקֶר…"

ברית

אֲנִי אוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה
וּבְלִּי לִפנוֹת אָחוֹר מוֹשִׁיטָה לָךְ

קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד

אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת מְדַיְּקוֹת
לַקַחַת מִמֶּנִּי

כְּשֶׁנַּגִּיעַ וַאֲחַבֵּק אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי
אֶשְׁאַף מְלוֹא הָרֵאוֹת
אֶת הֶבֶל פִּיךְ הַמָּתוֹק

פלמינגו

מַהוּ טָעַם קַרְסוּלֵךְ?
כְּשֶׁאַתְּ חוֹצָה,
פְלַמִינְגוֹ רָעֵב
אֶת יְמוֹת הַמֶּלַח הַגְּדוֹלוֹת
וְרוּדָה כְּתִינוֹק,
נִצֶּבֶת עַל רֶגֶל אַחַת,
שוֹלָה סַרְטָנִים בִמְקוֹרֵךְ הֶעָמוֹק,
הַמָּתוֹק.
אֲבָל הָאוֹפֶק
נִמְתַּח בְּנַעַל עָקֵב,
אַתְּ רָעָה וְטוֹבָה
וּמְלוּחָה עַד כְּאֵב.

שלושה שירים

״וְלא שֶׁאַתָּה אַרְיֵה
וַאֲנִי שִׁמְשׁוֹן
וְלא אַתָּה שִׁמְשׁוֹן אֲנִי דְּלִילָה,
אִם יֵשׁ עוֹד דְּבָשׁ בֵּינֵינוּ״

כמו עץ

בָּאֶצְבְּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלָּהּ
שֶׁהוּא אוֹהֵב – חָזַר
וְהִזְכִּיר לָהּ – עוֹד מִכִּתָּה א'
מֵאָז יָּשְׁבוּ יַחַד מוּל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן,
חָתַךְ עַכְשָׁו חֲתָכִים קְטַנִּים.
כְּמוֹ חֲרִיצִים שֶׁל עֵץ, הִסְבִּיר.
הַתַּחַת הֶעָצוּם, הַפַנְטַסְטִי, הַבִּלְתִּי
נִתְפַּס שֶׁלָּהּ הָיָה תָּקוּעַ בָּרִצְפָּה,
וְהוּא חָרַץ עוֹד בָּאֶצְבְּעוֹת,
כִּי הַשָּׁנִים עָבְרוּ, הִסְבִּיר, וְשׁוּם דָּבָר
(מִלְּבַד הָאֶצְבָּעוֹת)
לא נִשְׁאַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
מַקְפִּיד לְהִתְמַקֵּד בַּאַהֲבָה
הַהִיא, לְהַבְלִיג עַל כָּל הַשְּׁאָר, עַל נוֹכְחוּת
גּוּפָהּ הַנֶּאֱנָח בְּהֲקָלָה כְּשֶׁזֶּה נִגְמָר,
לְרַסֵּן
אֶת מַה
שֶׁמַּטִּיחַ שׁוּב וְשׁוּב
אֶת הָראשׁ שֶׁלָּהּ בַּקִּיר כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת
תּוֹדָה וְהִיא תִּתֵּן לוֹ מְנוּחָה
עַכְשָׁו. בְּסֵדֶר? וְתֵּלֶךְ לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה, כְּבֵדָה וּמַמְאִירָה.
עַד מָחָר.

ארבעה שירים / אולסיה מאמצ'יץ׳

״מַעֲמַקַּי נַפְשֵׁךְ, יַלְדּוֹנֶת,
פּוֹלְטוֹת אֶת הַסֶּרֶט הַצִּבְעוֹנִי
בֶחָג הַמּוֹלָד מֵהַסֶּרֶט הַזֶּה
מוֹפִיעָה הַנְשָׁמָה…״

לָשֵׂאת בִּשְׁנַיִם

לָשֵׁאת בִּשְׁנַיִם אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הַלָא מְבוֹרָר, הֶעָטוּף בְּשַׂק, כְּמוֹ חָתוּל.
לְגָרֵשׁ בְּסַבְלָנוּת שֶׁל זְנַב חֲמוֹר אֶת לַהֲקוֹת הַזֶּמֶר שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים.
לְהַשְׁלִים בְּחָכְמָה שֶׁל רִמּוֹן עִם הַטְרָדוֹת שֶׁל זְבוּבוֹנִים וְרִמּוֹת.
לְהִתְעַלֵּם בְּתוֹם שֶׁל תִּינוֹק מֵהַשָּׁחוֹר-צָהוֹב שֶׁל הַדַבּוּרִים.
לְהַאֲמִין, לְהַאֲמִין בַּמְּתִיקוּת שֶׁל הַנִּשָּׁא עַל הַשֶּׁכֶם בִּשְׁנַיִם,
לִקְטוֹף בַּחֲשָׁאי עֵנָב וְלָשִׂים אוֹתוֹ בַּפֶּה הַאָהוּב.
לָא לְבָרֵר.

שירי תה לחנה

״יֵשׁ לָנוּ שְׁכֵנָה בְּשֵׁם חַנָּה.
אֵין לָנוּ תֵּה.
יֵשׁ לָנוּ סֻכָּר, קוּמְקוּם, סְפָלִים (לָא נְקִיִּים),
יֵשׁ לָנוּ מִיץ פֵּרוֹת טְרוֹפִּיִּים וְסַלְמוֹן מְעֻשָּׁן.
אֵין לָנוּ תֵּה.
בִּקַּשְׁנוּ תֵּה מִחַנָּה.
שָׁמַעְנוּ אוֹתָהּ יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת..״

בעקבות גארי סניידר

״בְּמַאי הַזֶּה לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים
פָּסַעְנוּ תַּחַת פְּרִיחוֹת הַדֻּבְדְּבָן
בַּלַּיְלָה בַּמַּטָּע בְּאוֹרֶגוֹן.
כָּל מַה שֶׁרָצִיתִי אָז
נִשְׁכָּח כָּעֵת, מִלְּבַדֵּךְ.
כָּאן בַּלַּיְלָה
בְּגַנָּה שֶׁל הַבִּירָה הָעַתִּיקָה
אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הָרוּחַ הַנִּרְעֶדֶת שֶׁל יוּגאוּ
אֲנִי זוֹכֵר אֶת גּוּפֵךְ הַקָּרִיר
עֵירוֹם תַּחַת שִׂמְלַת קַיִץ מִכֻּתְנָה.״

שני שירים

״כְּרִיתוֹת
בְּעֵינֶיךָ מֻנָּחִים הַזִּכְרוֹנוֹת,
מַבָּטְךָ נִשְׁאַר כְּבִתְחִלַּת הַזְּמַן
פָּרוּם וְחָשׂוּף.
כּוֹכְבֵי לֶכֶת סָבִים בְּתוֹכוֹ,
אֶלִיפְּסוֹת גַּעְגּוּעִים סְבִיב כְּתֵפַי.
אֵינְךָ מְפֻיָּס.
רַק הִתְעַקְּשׁוּת אִלֶּמֶת
מַכְרִיחָה אוֹתְךָ לְהוֹסִיף וּלְהַעְתִּיר
לְטִיפוֹת מִתְחַנְּנוֹת
עַל עֲצָמוֹת הַבָּרִיחַ הַנְּעוּלוֹת
בַּפֶּתַח חֻלְצָתִי.
עַכְשָׁו צַלָּקוֹת בְּעומֶק הָרִשְׁתִּית
מְשַׁכְפְּלוֹת תְּמוּנוֹת שְׁקוּפוֹת.
נִשְׁכַּב פְּצוּעִים בְּבֵית חוֹלִים שָׂדֶה
נֶאֱחָזִים זֶה בְּזֶה בָּאֵיבָרִים קְטוּעִים,
מְסָרְבִים לְהַרְפּוֹת מִכְּאֵבֵי הַפַנְטוֹם
לא יְכוֹלִים לְהַחְלִים.״

סימון

"אהבה גדולה לא יכולה להמשך יותר משלוש שנים. ההורמונים לא עומדים בזה. זה לא היה במקרה, תכננתי הכול. מעל לכל יעדיי האידיאליסטים, ידעתי שעליי להיות איתה, לחוש את חורי הסדין, את רגליה. עליה היה לחוש את גופי הכחוש הקר והמלוכלך. היא הייתה המין השני שלי, היא הייתה שלי בגלל גילי הצעיר, בגלל התמסרותי, בגלל אהבתי. ידעתי שהם שניהם אוהבים צעירות בפריחתן…"