גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

המשולש הופך לגלריה

לקראת השקת הגלריה ישבנו עם היזמית והאוצרת שרי גולן לראיון. מאת: אביטל גלוברמן ודן אלון

איך התחיל פרויקט המשולש?

המשולש הוא למעשה פנטזיה ותיקה וכרגע הוא מגלם רק חלק מתוכנית החומש העתידית שלי. הוא התחיל להתגבש באופן מובהק יותר כשעזבתי את גלריה רוזנפלד והתחלתי במהלך כמה שנים לחקור מודלים חדשים להצגת אמנות בארץ ולקידום של אמנים. אולי הדבר הכי משמעותי שהביא לפתיחה שלו היה העוצמה והקהילה של האמנים שנבנתה סביב הקורסים שלי "כל מה שלא לימדו אתכם בבית ספר לאמנות" – ושם הרצון לייצר בית מסוג שונה לאמנים הלך והתחדד.

במה היא שונה מגלריות מסחריות אחרות בשדה האמנות בארץ?

השוני הגדול מגלריות מסחריות בשדה הישראלי מגיע משני גורמים שונים. הראשון מתוך האמונה שאי אפשר לקדם אמן רק בתור "חנות" שמוכרת אמנות כי לאמנים היום יש סוגים שונים של קריירות, סוגים שונים של תמיכות וגם של צרכים כמובן. אמן הוא לא רק יצרן אובייקטים למכירה ולכן אני לא עובדת רק על מכירת עבודות של אמנים אלא על סוג של קידום כולל ומקיף שלהם.

ההבדל השני והמשמעותי מאוד לדעתי מגיע יותר על רקע זה שזיהיתי אפליה עצומה וסנוביזם שעליהם אמנים "נופלים" בסינון מול גלריות ללא קשר לטיב האמנות שלהם והפוטנציאל של הקריירה האמנותית שלהם. הראשון הוא כמובן מגדר ולכן יש הרבה יותר אמניות במשולש (13 אמניות ו- 2 אמנים), השני הוא גיל – יש אצלנו אמנים שהם ממש בוגרים טריים ועד אמנים בגילאי 80 פלוס. סיבת האפליה הנוספת היא הרקע האקדמי – חלק מהאמנים למדו תואר ראשון בתחום שונה ואז עברו לאמנות וחלק אוטודידקטים (וכמובן שיש גם בוגרי בתי ספר לאמנות). העניין הוא לא לקחת רק "כוכבים" שכבר קיבלו את האישורים שלהם מכל מי שצריך לכאורה. אני מעוניינת לקחת את הכוח שיש לי בידיים ולהצביע על אמנית או אמן ולהגיד שגם אם לא שמעתם עליהם עד היום הם למעשה העתיד של האמנות הישראלית. וכמובן גם לתת הזדמנות לאמנים מוכרים ומצליחים לקבל ייצוג מקצועי ונכון ושונה מכל מה שהם יכולים לקבל בהרבה גלריות מסחריות כיום.

אחרי יותר משנה של עבודה בפורמט הקודם של המשולש, החלטת להסב את החלל לגלריה, למה?

הרבה שנים אמנים פנו אלי וביקשו שאני אייצג אותם. הרגשתי שאני צריכה לחכות לזה שהתנאים יבשילו וגם שאני אחליט מה האופן המדויק ביותר לעשות זאת וזה קרה אחרי שנה במשולש. הגיע שלב שהרגשתי שאת הידע שיש לי אני עדיין רוצה לתת באופן "שוויוני" או "ציבורי" בפורמטים של הקורס שלי שבהם אין כל סינון למשתתפים. אכן השתתפו בו עד היום 150 אמנים אבל את היכולת שלי לייצג אמנים אני רוצה לשמור רק לאמנים שאני עומדת 100% מאחורי מי שהם ומה שהם עושים – וגם בטוחה ביכולת שלי לקדם את הקריירה שלהם ולנווט אותה בצורה הכי מוצלחת. הרגשתי שצברתי בזה הרבה ניסיון וגם קשרים כמובן מאז רוזנפלד ועד היום ושאני צריכה לממש את זה במשולש. עם זאת עדיין היה לי חשוב לא למחוק את הזהות של החלל כמשהו אלטרנטיבי שמכיל גם פרויקטים אחרים, סדנאות, הרצאות וקשר מסוג שונה לטעמי עם הקהל ועם עולם האמנות.

האם ישנו קו מקשר בין האמניות / אמנים שבחרת לעבוד איתם בגלריה?

הדבר שהכי מקשר בין כל האמנים שבחרתי הוא שלכל אחד מהם יש "שפה" אישית מאוד חזקה- ויש להם חיבור מפתיע או לא מובן מאליו בין החלקים הפורמליסטים (חומריות) בעבודה שלו לחלקים הנרטיביים (התוכן או הדימויים). הדבר הנוסף הוא התשוקה של כולם לייצר אמירה מאוד אישית וציבורית-פוליטית יחד אני מתחברת לדברים כאלה יותר. כמובן שמבחינת טעם אסטטי כמו הבחירות שלי בכל העשור האחרון שאני עובדת כאוצרת הן מגוונות מבחינת מדיום וסגנון. אני חושבת שבכולם רואים איזה מידה של אקספרסיה או רגש לצד אסטתיקה חזקה. קשה להישאר אדישים לאמנים האלה. מעניין אותי לראות מה הקהל יגיד על הבחירות. אני יכולה רק לומר שהאמנים רק כשהם נפגשו כולם דיברו וראו עבודות אחד של השני פתאום הם הרגישו שייכים והבין את הקו המחבר של הבחירות שלי – והאלמנט הזו של ההפתעה או משהו חדש הוא חשוב לי גם.

אילה נצר_1
"לכל אחד מהאמנים יש שפה אישית חזקה מאד". דימוי: אילה נצר

כבר עבדת על פרויקטים דומים, לדוגמה, "פעילה". האם את רואה קשר בין הדברים?

"פעילה" בהחלט הייתה שלב חשוב בקריירה שלי מבחינת ניסיון של למידה ובחינה של מודלים אלטרנטיביים להצגת אמנות. ידעתי שמקום כמו גלריה רוזנפלד לא יוכל לענות על מה שאני מחפשת לעשות בעולם הזה וזה בעצם שינוי שלו. אבל פעילה הייתה פרויקט בשיתוף עירוני שעסק בעבודה עם קהילה והרבה עם קהילות מוחלשות וזה השוני. אגב העבודה כמודל עם שת"פ עירוני היה ממש סיוט וכישלון מבחינתי. עריית תל אביב לא עמדו במילה שלהם מולנו וזה היה לקח חשוב מבחינתי. הדמיון היום לפעילה היה דווקא בחלק של הרזידנסי לאמנים צעירים שהפעלנו ושם העבודה עם האמנים לימדה אותי הרבה דברים לקראת הקורס של "כל  מה שלא לימדו אתכם בבית ספר לאמנות" ועל טיפוח של אמנים צעירים. ובנוסף אני חייבת לתת קרדיט לשותפה שלי גבי רון (שכיום חיה בניו יורק) שהיא יצרה איתי את "פעילה" אחרי תואר שני ופעילות שלה בלונדון וחשפה אותי להרבה מודלים חדשים ושונים שבארץ עוד פחות מוכרים ומבוססים.

מהו החזון של הגלריה, כלומר, איפה היית רוצה להיות בעוד חמש שנים?

המשולש הוא חלק מתוכנית חומש. התוכנית היא לגדול באופן הדרגתי גם מבחינה פיזית (חלל) וגם מבחינת סוגי והיקף הפעילות. להעמיק את ייצוג האמנים לצד באופן רחב יותר להוות מרכז תרבותי מסוג אחר שמשלב חלקים מסחריים לצד חלקים חברתיים שונים וגם כמובן ששם הרבה דגש על פרויקטים של אמנות עם דיסציפלינות שונות (מה שעשינו קצת בשנה וחצי האחרונות אבל התוכנית היא להרחיב).

DSC_3158
"המשולש הוא חלק מתוכנית חומש". חלל המשולש. צילום: יובל חי

איך את רואה את מעמדך בשדה? יותר כעולה על בריקדות או כסוחרת?

זה שאלה קצת מכשילה אבל אנסה לענות. אני רואה את עצמי כאישה שמאמינה בשינוי השדה לחלוטין – אבל אני מאמינה ששינוי יכול להגיע רק מבפנים. פעם הייתה לי אסיסטנטית חכמה שתיארה את המסלול שלי עד המשולש כ"ריגול תעשייתי סידרתי" וזה מאוד מדויק בעייני. אני גם סוחרת כשצריך וגם עולה על הבריקדות כשצריך – מאלפת אריות ושוחה עם דולפינים. יו ניים איט- מה שצריך כדי להשיג את התוצאה. השינוי שאני מאמינה בו כבר מתרחש הלכה למעשה במשולש. כל מי שהיה שם או היה מעורב עד היום יודע. זה גם יגדל עוד לאט לאט גם אם לא אעלה על הבריקדות ומצד שני כבר עכשיו למשל אני עושה פרויקט מיוחד עם צבע טרי והייתה להם וגם לי שאלה רצינית היכן להכניס את המשולש האם בקטגוריה של גלריות מסחריות או של פרויקטים כי המשולש הוא גם וגם – וזה העניין – לשבור הגדרות, לטשטש גבולות, לייצר קטגוריות חשיבה ופעולה חדשות.

מה דעתך על מצב הנשים באמנות הישראלית?

זה אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי מאז לימודיי במדרשה וגם כתבתי על העניין פעמים רבות. אני יכולה להגיד שיש שינוי חיובי בעשור האחרון- אבל האם השגנו את המטרות? לא, ממש רחוק מכך. בדיוק בגלל זה אני מייצגת 13 אמניות נשים ורק 2 אמנים גברים. סוג של אפליה מתקנת אבל מצד שני אני לא מאמינה בלהפריד לחלוטין כי אז זה גם מסוכן לייצר עוד "גטו". בדיוק כמו שאני מציגה אמניות בנות 25 לצד 80 פלוס- לא להפריד- ה"ביחד" הוא התיקון בעיני. האפליה הקשה האמיתית נגד אמניות מגיעה רק נגד שני סוגים עיקריים – אמניות מבוגרות שלא פרצו בגיל צעיר ואמניות שהן אמהות (כמובן יש קשר בין שני הסוגים). אגב יש גם אפליה נגד אוצרות שהן אמהות אבל זה כבר סיפור אחר…

מה הכי חשוב בעינייך ביחסים בין גלריסט/ית לאמן?

אולי זה ישמע נדוש אבל אמון ואמונה. הדדים. זה כל העניין לדעתי. אם אין לגלריסט אמון מוחלט באמן ולהפך זה לעולם לא יוכל לעבוד. לקחים שלומדים בדם ודמעות לצערי אבל אין לי ספק שבסיס חזק מאפשר בנייה לגובה.

פלג דישוןFlood Detail_Scanned Paper Cutout_2012

"לשבור הגדרות, לטשטש גבולות, לייצר קטגוריות חשיבה ופעולה חדשות". דימוי: פלג דישון

מה דעתך על החינוך לאמנות בישראל?

לצערי הרב המצב עוד רחוק מלהיות טוב. עם שר החינוך הנוכחי ושרת התרבות אני כמובן חוששת עוד יותר לעתיד. אני אגב מאמינה שצריך לחנך גם מבוגרים לאמנות. מבחינתי מה שאני עושה היום גם עם אמנים וגם עם הקהל בחלקים מסוימים זה עדיין חינוך במובן הרחב.

ולסיום, על מה את עובדת עכשיו?

וואו. הרבה. אני הכי מולטי-טסקינג שיש. אז עכשיו לצד קידום כל אחד מהאמנים של המשולש אני עובדת במקביל על ה"קבוצתית משולשת" שתציג ב- 3.3 את נבחרת אמני המשולש. במקביל אני עובדת על הפרויקט המיוחד שלנו ליריד צבע טרי שנקרא "דייט עם אמנית". במסגרתו חמש אמניות של המשולש ייצרו עבודות אמנות בעקבות המפגש עם הרוכשים של העבודות. האספנים/רוכשים/לקוחות למעשה ירכשו את העבודה מראש מבלי לדעת איך היא תראה בסוף אלא רק על בסיס האינטראקציה איתם וכמובן על ההתרשמות של הסגנון הקודם של העבודות של האמניות. אחרי היריד נתחיל במשולש סבב של תערוכות זוגיות של אמני המשולש וכרגיל עוד כל מיני הפתעות. בקיצור לא חסרה עבודה 🙂

2
"אם אין לגלריסט אמון מוחלט באמן ולהפך זה לעולם לא יוכל לעבוד". שרי גולן. צילום: זיו שדה

המשולש, שביל המרץ 6, קומה 1, סטודיו 8, תל אביב