הָהֲוָיָה חָלְתָה
וְהָאֱמֶת שֶׁלָּנוּ הָיְתָה מְעֹרֶרֶת-
רַחֲמִים. וְהָדִבּוּר הָיָה חַלָּשׁ, קָטָן וּמְפֹרָק
פּוֹצֵעַ. וּבְכָל-פַּעַם הָיִינוּ קְצָת
חֳדָשִׁים הָאַחַת לִשְׁנֵי.
וְכַמָּה שֶׁלֹּא לְמִדָּתִי לְהַכִּיר אוֹתָךְ
עֵינִי עוֹד חוֹפְרוֹת בַּחֹשֶׁךְ
בַּיָּדַיִם הַמְּלֻכְלָכוֹת וְהָיַלְדּוּתִיּוּת שֶׁלָּהֶן
מֵפַחֲדוֹת לִשְׁכֹּחַ אֶת צֶבַע הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ.
וַאֲנִי רוֹצֶה שׁוּב לֶאֱסוֹף אוֹתָן אֵלָי
לַנֹּחַ, לַעֲצֹם וְלָדַעַת שֶׁיֵּשׁ מִי-
שֶׁרוֹאֶה
–
וּלְכָל הַיָּמִים שֶׁעוֹד יָבוֹאו וְעַל הַיָּמִים שְׁכְּבָר הָיוּ
עַל העִקְצוּצִים שֵׁבְעוֹר הַיֹבֶשׁ וְעַל כִינת הַרֹאשׁ
עַל-כָּל-זֶה וְעַל הַלַּעַג אֲנִי מְבֹרָך.
לָשׁוּב לְכְפּוֹת הַיָּדַיִם, לפָּרוֹכֶת וּלְסַפֵּר הַתּוֹרָה
לָשׁוּב אֶל עֵץ החַבּוּשׁ הַנָשִׁיר.
אֱלֹהִים, אִם אַתָּה פֹּה תִּתְגַּלֶּה בְּפָנַי, אֲנִי צָרִיך אוֹתָך.
וַאֲנִי מְנֻשָּׁק וְזוֹעֵק וּמְבַקֵּשׁ שתָּבוֹא, אֲנִי כְּבָר לֹא מַרְגִּישׁ-
כְּלוּם רַק שׁוֹמֵעַ אוֹטוֹבּוּסִים חוֹלְפִים בְּדֶרֶךְ
הַּרֶּעֶה, מִתְמַכֵּר לְרֵיחַ שֶׁל צֶבַע טְרִי
וְנִזְכֹּר בְּיֶּלֶד סְפוֹג שֶׁמֶשׁ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲנָבִים.
