לכל סלון מאור, מקום, אדם במרכזו. לכל מרכז שוליים וקירות.
לכל טרקלין אורחים על קירותיו – גש ובדוק מי תולה את מי.
מה נשתה? תה, קפה. מה נקרא? מי יעמוד ליד הספרייה?
קח ספר, שכב על הספה, ספר על עצמך. פקח עין אחת, האורחים באים. כאן גרטורד שטיין מכנסת אמנים, שם פיטר גרינווי מאכיל אתכם תפוחים. לכל סלון בקבוקים, ריחות חריפים. לכל סלון טוב מגיעים שדים. כל שיחת סלון, כיווּנה לשום מקום, והמקום שיחת היום. כי פטפוט כאן לחם חוק, והעיתון מלא פנינים שבא לחנוק. האם ספר הנופל מאחורי מדף יעבור בירושה? האם יש גבול לסלון, לקיבוץ, לתקופה? האם אסופת אנשים יודעת את עצמה?
יש לנו מילים, ללא ממון ומשרתים. מרטין היידגר אמר שהשפה היא בית ההוויה. במשכנה דר האדם. אלו החושבים ואלו היוצרים במילים הם שומרי בית זה. בשבילי הסלון הוא במילים.
