כמֶשֶׁק, החוטם הוא כלכלה פואטית. טבעו סחר במטבעות לשון. המצקצק בלשונו ומתריס: "הפואטי כערך בר השקעה?!" – ישמר לנפשו. הימים ימי מיתון ולקח ברור כבר מסתמן: השקעות הנעשות ללא אחריות, פניהן לפי תהום. על התרבות לכלכל את גורלה מחוץ לכבלים השרירותיים בהם היא סוחרת את עצמה לבלי דעת. עליה לדעת את עצמה מתוך השקעה היסטורית נבונה, ולא כרווח ציני קצר מועד.
הפואטיקה הנאספת בצעדים מדודים ונקראת בנשימות עמוקות היא הדלא ניידי של הנפש: אנו מכים בה שורשים, וממנה צומחים. התרבות העברית היא בית הגידול, המשק החי – תנובתה ביוצריה, שורשיה בנופי הארץ. הקיבוץ העיר והגולה, הנפשות ובעלי החיים בה – כולם משק חי.
