בָּאֶצְבְּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלָּהּ
שֶׁהוּא אוֹהֵב – חָזַר
וְהִזְכִּיר לָהּ – עוֹד מִכִּתָּה א'
מֵאָז יָּשְׁבוּ יַחַד מוּל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן,
חָתַךְ עַכְשָׁו חֲתָכִים קְטַנִּים.
כְּמוֹ חֲרִיצִים שֶׁל עֵץ, הִסְבִּיר.
הַתַּחַת הֶעָצוּם, הַפַנְטַסְטִי, הַבִּלְתִּי
נִתְפַּס שֶׁלָּהּ הָיָה תָּקוּעַ בָּרִצְפָּה,
וְהוּא חָרַץ עוֹד בָּאֶצְבְּעוֹת,
כִּי הַשָּׁנִים עָבְרוּ, הִסְבִּיר, וְשׁוּם דָּבָר
(מִלְּבַד הָאֶצְבָּעוֹת)
לא נִשְׁאַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
מַקְפִּיד לְהִתְמַקֵּד בַּאַהֲבָה
הַהִיא, לְהַבְלִיג עַל כָּל הַשְּׁאָר, עַל נוֹכְחוּת
גּוּפָהּ הַנֶּאֱנָח בְּהֲקָלָה כְּשֶׁזֶּה נִגְמָר,
לְרַסֵּן
אֶת מַה
שֶׁמַּטִּיחַ שׁוּב וְשׁוּב
אֶת הָראשׁ שֶׁלָּהּ בַּקִּיר כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת
תּוֹדָה וְהִיא תִּתֵּן לוֹ מְנוּחָה
עַכְשָׁו. בְּסֵדֶר? וְתֵּלֶךְ לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה, כְּבֵדָה וּמַמְאִירָה.
עַד מָחָר.