קוֹמָה אַחַת מִתַּחְתַּי
אָב וּבְנוֹ גָּרִים תַּחְתַּי,
אֲנִי מְהַלֶּכֶת עַל תִּקְרָתָם, צוֹעֶקֶת עַל תִּקְרָתָם, יְשָׁנָה עַל תִּקְרָתָם.
מִבַּעַד לֶחָרָךְ בּדֶּלֶת דִּירָתָם אוֹר נֵאוֹן מַקְפִּיא,
וְלִפְעָמִים חֲלִיפָה רֵיקָה מַבְהִילָה אוֹתִי
כְּדַחְלִיל כְּנִיסָה הַמְּגָרֵשׁ
מְצִיצָנִים כְּמוֹתִי.
מֵעַל מְרִירוּת חַיֵּיהֶם אֲנִי מֻכְרָחָה לְהִתְפַּעֵל
מִמְּתִיקוּת בֵּיתִי, שֶׁאֵין אִישׁ רוֹעֵד בּוֹ מֵהַחְמָצָה כְּבוּשָׁה
שֶׁל חַיָּיו בְּנֵי הָאַרְבָּעִים.
(עוֹדָם רְשׁוּמִים בְּסוֹגְרַיִם לְיַד שֵׁם אָבִיו.)
מֵעַל מְרִירוּת חַיֵּיהֶם אֲנִי מֻכְרָחָה לְהִתְקַפֵּל
אֶל תּוֹךְ הָרִצְפָּה, כְּמִי שֶׁנּוֹדַע לוֹ
מוֹתוֹ שֶׁל אָהוּב.
לְהִתְקַפֵּל מֵהַכָּרַת תּוֹדָה שֶׁמֻּכְרָחָה,
(בַּקּוֹל רָם: "מֻכְרָחָה")
לְהָפִיס אֶת חֶרְדַת הַיּוֹמְיוֹם.
כְּרִיתוֹת
בְּעֵינֶיךָ מֻנָּחִים הַזִּכְרוֹנוֹת,
מַבָּטְךָ נִשְׁאַר כְּבִתְחִלַּת הַזְּמַן
פָּרוּם וְחָשׂוּף.
כּוֹכְבֵי לֶכֶת סָבִים בְּתוֹכוֹ,
אֶלִיפְּסוֹת גַּעְגּוּעִים סְבִיב כְּתֵפַי.
אֵינְךָ מְפֻיָּס.
רַק הִתְעַקְּשׁוּת אִלֶּמֶת
מַכְרִיחָה אוֹתְךָ לְהוֹסִיף וּלְהַעְתִּיר
לְטִיפוֹת מִתְחַנְּנוֹת
עַל עֲצָמוֹת הַבָּרִיחַ הַנְּעוּלוֹת
בַּפֶּתַח חֻלְצָתִי.
עַכְשָׁו צַלָּקוֹת בְּעומֶק הָרִשְׁתִּית
מְשַׁכְפְּלוֹת תְּמוּנוֹת שְׁקוּפוֹת.
נִשְׁכַּב פְּצוּעִים בְּבֵית חוֹלִים שָׂדֶה
נֶאֱחָזִים זֶה בְּזֶה בָּאֵיבָרִים קְטוּעִים,
מְסָרְבִים לְהַרְפּוֹת מִכְּאֵבֵי הַפַנְטוֹם
לא יְכוֹלִים לְהַחְלִים.
