בְשִׁבְתִּי בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הַסְּמוּכָה לִמְבַשֶּׂרֶת
שְׁנֵי פַּרְפָּרִים קְטַנִּים מִתְעוֹפְפִים אֶל לְעֻמַּת הַקַּרְקַע.
פַּרְפָּרִים קְטַנִּים, תִּינוֹקִיִּים, מְלֵאֵי יוֹפִי.
הֵם מִשְׂתָּרְגִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, נִמְזָגִים כִּבְמַעֲשֵׂה אַהֲבָה מַמָּשׁ.
אֲנִי צוֹפֶה בָּהֶם כַּמִּשְׁתַּהֶה.
אוּלַי אֵלּוּ הֵם מַלְאָכִים הַחוֹלְפִים פּה עַכְשָׁו, כְּדֵי שֶׁאַבְחִין!
וְהַלּא עַל אַדְמַת הַמִּדְרוֹן הַזּוֹ, עַל אַדְמַת הַטְּרָשִׁים הַקָּשֶׁה הַזּוֹ,
הִלְּכוּ בֶּעָבָר מְלָכִים מִינֵי קֶדֶם. אֵלִים בִּדְמוּת אָדָם.
כֵּן!
מֵהֶם אַף, הָיוּ אֱנוֹשִׁיִּים. אוּלַי אֱנוֹשִׁיִּים מְאוֹד.
מֵהֶם יֵשׁ שֶׁשְּׁמָם נִשְׁכָּח וְאֵינוֹ נוֹדַע עוֹד, כִּי אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם, אָפַף הַזְּמַן.
תִּבְנִי וְיהוֹאָחַז, פַּקָּחֶיהָ, זַמָּרֵי.
בַּעַל חָנַן בֵּן-עָכְבוּר!
לא. הָאַחֲרוֹן (אִם זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֶנִי),
לַמַּעֲשֶׂה היה אֶחָד מִמְּלָכֶיהָ הַקְּדוּמִים שֶׁל אֱדוֹם.
שֵׁמוֹת. שֵׁמוֹת רַבִּים. מִינֵי-קֶדֶם. הִרְהוּרִים מְטֻמְטָמִים. שְׁעַת עֶרֶב.
אַךְ אֱלוֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שְׁנֵי הַפַּרְפָּרִים עַכְשָׁו.
שְׁנֵי הַפַּרְפָּרִים לְבָנִים.
רַק הֵם עַתָּה לְעֻמָּתִי וּלְעֻמַּת הֶחָלָל. רַק הֵם בִּלְבַד.
וְהָרֶגַע הַזֶּה…
זֵכֶר אוֹתָהּ אֲהוּבָה… נְשִׁיקָתָהּ לִי…
זֶמֶר עַכְשָׁוִי. נָכוֹן לְעַתָּה
יְחֶזְקֵאל
לָךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
אוּלַי תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ
לְךָ בַּאֲשֶׁר יִשְּׂאוּךָ רַגְלֶיךָ
בַּקֵּשׁ
אוּלַי תֵּדַע אֶת נַפְשְׁךָ
בַּקֵּשׁ אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּמוֹ עֵינֶיךָ. בַּקֵּשׁ שׁוּב וְשׁוּב. הָבֵן.
הָפוּךְ אֶחָד עִם גּוֹרָלְךָ
הַלּא תֵּדַע יְחֶזְקֵאל, כִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתָ,
אֲנִי הֶרְאֵיתִיךָ. אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, אֲנִי לִמַּדְתִּיךָ
שָׂם, דֶּרֶךְ הַמִּשְׁעוֹלִים הַנִּפְתָּלִים, דֶּרֶךְ הַנְּחָלִים הַזְּחוּחִים
שָׂם. שָׂם אַתָּה וְשָׁם מְבֻקָּשְׁךָ. שָׁם תַּבְחִין כִּי אֵין עוֹד הַכּל אָבוּד.
הַחַיִּים אֵינָם אֲמִתִּיִּים. הַחַיִּים אֵינָם אֲמִתִּיִּים, כִּי אִם אֶלָּא, הִשְׁתַּקְּפוּת הַחַיִּים
אֲשֶׁר מִתְנַהֲלִים מַעֲלָה. שָׂם הַמְּצִיאוּת.
כָּאן, מִתְרַחֲשִׁים רַק צְּלָלִים.
וְהָאֵין אַתָּה הוּא זֶה אֲשֶׁר כָּתַב: "כִּי זֶה אֲשֶׁר רָאָה מוֹתוֹ בְּחַיָּיו אַל לוֹ לַחְשׁושׁ עוֹד?"
הָאֵין פֵּאַרְתָּ אֶת שֵׁם הַמָּוֶת וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ בְּעִטּוּרִים?
הֱיֵה תָּפוּס בְּהִרְהוּרֶיךָ, הִתְבּוֹנֵן עַל פְּאַת מִזְרָח, בֵּינוֹת הָאֳרָנִים הַנִּפְתָּלִים,
מְקוֹמְךָ שָׂם. הִתְבּוֹנֵן בַּחַיָּה וּבַדָּגָה, בַּיַּמִּים הַמְּפוֹאָרִים, בַּסּוֹבֵב אוֹתְךָ, כִּי הַלָּלוּ
אֲנִי וְאַתָּה. שׁוּב לָחוּשׁ אֶת הֶמְיַת הַלֵּב הַמְּתוּקָה, זוֹ אֲשֶׁר לא תֻּבַּע בְּמִלִּים,
הַבֵּן אֶת חוֹתָמִי.
שָׁם תַּבְחִין, כִּי אֵין אַתָּה אֶלָּא, אֶחָד עִם הַכּל.
בְּעֶצֶם, הַכּל אֵינוֹ אֶלָּא, אֶחָד עִם כּל.
נוֹחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ.
