נביטה מאוחרת

בָּאוֹר הַלֵּילִי, כְּשֶׁפָּסַק דַּם בִּטְנִי,
צָמְחָה בִּי שִׁירָה שֶׁל חֲלִיפוֹת הָעִתִּים.
חַבְרוֹתַי בָּאוּ בַּיּוֹם הַהוּא בִּזְרוֹעוֹת גְּדוּשׁוֹת אִמָּהוּת
וְיָצָאנוּ הַרְחֵק מִמִּגְדָּלִים וּצְרִיחִים
לָשׁוּב אֶל קָרַחַת יַעַר בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ הָרוֹחֵשׁ,
וְאֶל זֶרֶם הַמַּיִם הַתְּמִידִי בְּיָדֵינוּ.
גָּבַהְנוּ מֵעַל רֵיחַ תַּבְשִׁילִים, בָּחַשְׁנוּ מִלִּים מֵאֲדָמָה וּרְקִיעִים,
לֵילוֹת נוֹשְׁמִים הָרִים הֵפִיחוּ בָּנוּ
עַלְוָה רַבַּת יָמִים.
נוֹתְרָה בָּנוּ יָד יוֹדַעַת
לְהָסִיר הֲרִיסוֹת, לְנַעְנֵעַ עֲרִיסָה,
וּתְשׁוּקַת נָהָר אֶל הַיָּם חִלְחֲלָה אֶל זְרוֹעוֹתֵינוּ.
חֲבָלִים חֲבָלִים צְבוּעִים דַּם לֵדָה גָּלְשׁוּ עַל גּוּפֵנוּ הַמִּתְרוֹקֵן,
מְלַטְּפִים בָּנוּ רְגָעִים שְׁזוּרִים מֵיתְרֵי גֶּשֶׁם,
מִלְמוּל זְרָעִים,
וְשִׁירַת נְבִיטָה מְאֻחֶרֶת.

 בתי הרה

מוֹלִיכָה אֶת גּוּפִי שֶׁשָּׁכַח אֶת מְלֶאכֶת הַהַמְתָּנָה,
אֶת תְּנוּפַת הַחֹמֶר.
לְשַׁד חַיֶּיהָ עוֹלֶה בְּעַצְמוֹתַי הַמִּתְגַּעְגְּעוֹת
לִתְנוּעָה מַבְשִׁילָה בִּנְקִיקֵיהֶן.
יַעֲרוֹת דָּם הוֹמִים בִּי
מִתְפַּתִּים לְרִיצַת עֲדָרִים.
רַחַשׁ צְמִיחָה מְבַעְבֵּעַ בַּזִּכָּרוֹן שֶׁכָּהוּ בִּי עֵינָיו,
עָלִים רְמוּסִים מְבַקְּשִׁים לָשׁוּב אֶל גִּבְעוֹלָם
שָׁנִים כִּיַּרְתִּי אֶת בִּטְנָהּ הֶהָרָה
לְהַטְמִין בָּהּ אֶת אוֹצְרוֹתַי הַמִּתְכַּלִּים.
גָּרַפְתִּי שְׁבִיל בְּתוֹכִי אֶל מַעֲבֵה הַיַּעַר,
עַד שֶׁאֶרְאֶה מַיִם מִתְרַפְּקִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ.
אָרַבְתִּי לְחַיּוֹת צְמֵאוֹת,
גִּדַּלְתִּי זְרוֹעוֹת דְּרוּכוֹת, קָשׁוֹת כְּאַלּוֹת
לְהַכּוֹת בְּמִי שֶׁעֵינָיו בּוֹהֲקוֹת מִדַּי.
חָתַכְתִּי סְבַךְ בַּמַּהֲלוּמוֹת
לֹא הִבְחַנְתְּ כִּי יָדַי תָּפְחוּ לַעֲנָפִי עַד
מוּכָנוֹת לְהַחְזִיק לָהּ אֶת קוֹרוֹת הָרְקִיעִים.

הַשַּׂק מָלֵא כֵּלִים שֶׁאָגַרְתִּי מֵאָז בִּטְנִי הִתְרוֹקְנָה:
גְּבִיעִים, כַּדִּים, קְעָרוֹת –
כָּל חֵפֶץ שֶׁמַּיִם נֶאֱצָרִים בְּקִרְבּוֹ.
שָׁנִים הִמְתַּנְתִּי לְהַעֲבִירָם אֶל בִּתִּי
כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּ אֲבוֹת חִצִּים וּקְשָׁתוֹת לִבְנֵיהֶם.
הָיִיתִי כִּמְגִיחָה מִתּוֹךְ מְעָרוֹת, אוֹרֶבֶת בֵּין הֶהָרִים, צוֹפָה בַּשָּׂדוֹת
מַמְתִּינָה לְשָׁעָה בָּהּ נְהַר הַלֵּדָה יִשְׁטֹף אֶת חַיֶּיהָ
אֶל מָקוֹם בּוֹ אַהֲבָה חֲדָשָׁה תִּלְחַשׁ בָּהּ חֲרָדָה וּפְלִיאָה
שֶׁלֹּא יָדְעָה כְּמוֹתָהּ.
הִתְבּוֹנַנְתִּי, כֵּיצַד תֶּאֱסֹף מַיִם חַיִּים אֶל כְּלֵי נַפְשָׁהּ
כִּמְמַלְּאָה בְּאֵרוֹת בְּרֵאשִׁית.
פָּתַחְתִּי זְרוֹעוֹת מְאֻבָּקוֹת מֵרֹב שָׁנִים, מֵאָז
חִבַּקְתִּיהָ בְּרַעַד בָּסְרִי,
יוֹצֶקֶת כּוֹחוֹת לָלוּשׁ לֶחֶם וְעוּגוֹת, לִפְרֹשׁ אָרִיג בַּלֵּילוֹת,
וּלְהַחְזִיק בְּצִירֵי הַשַּׂעַר
פֶּן תִּפָּתַח הָרָעָה.

עַתָּה בִּתִּי בְּמַחְזוֹר נָשִׁיּוּתִי,
הָרָה אֶת יַלְדָּהּ,
הָרָה אֶת אִמָּהוּתִי הַמִּתְחַדֶּשֶׁת,
אֶת אִמָּהוּתִי הַנִּזְכֶּרֶת,
אֶת אִמִּי הַמִּתְרַחֶקֶת בְּרִשְׁרוּשׁ אַחֲרוֹן שֶׁל קִיּוּם.