עוֹד תְּחִיָּה

כַּרְבּוֹלֶת הַפֶּצַע
הִתְעוֹרְרָה בִּי עִם תַּרְנְגוֹלֶת הַשְּׁקִיעָה
שֶׁהֵחֵלָּה מְנַקֶּרֶת בִּשְׁפִּיץ הַלֵּב,
הֵיכָן שֶׁבְּמֵילָא חַד,
"זאת עוֹד תְּחִיָּה",
הִיא מַצְדִּיקָה עָצְמָה.
אַחַר נִקְּרָה אֶת הָעַפְעַף הַשְּׂמָאלִי,
וְהָעַיִן תַּחְתָּיו מְשַׁוַּעַת לְהִסָּדֵק תַּחַת עוֹמֶס הַמַּרְאוֹת.
אֲנִי מוֹתַחַת בַּחֲזָרָה אֶת הָעַפְעַף עַל הָעַיִן
כְּמוֹ מָסָךְ
וּמַקְרִינָה עָלָיו תַּרְנְגוֹל,
בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילָהּ,
אוּלַי כָּכָה תָּנִיחַ לִי כְּבָר.
הִיא עוֹנָה מְכֻרְכֶּמֶת וּמְקַרְקֶרֶת מֵרב חוֹסֶר סַבְלָנוּת,
שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לִקְרוֹא לָהּ צִפִּיָּה,
אִם הָיִיתִי רוֹצָה לְיַפּוֹת.
כְּשֶׁחוֹסֶר הַוַּדָּאוּת מַכְרִיעַ אוֹתָהּ,
הִיא בְּפֵרוּשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַשָּׁד שֶׁלִּי,
מִתְמַקֶּמֶת, מְכַסָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִפִּטְמָה
וּמַתְחִילָה לִדְגּוֹר.
עִם קֵן כָּזֶה
הִיא לא נִדְרְשָׁה לְסַבְלָנוּת רָבָה
עַד שֶׁנִּשְׁמַע מִשָּׁם צִיּוּץ לא שֶׁלָּהּ.
אַל תִּשְׁאֲלוּ אֵיזֶה אֶפְרוֹחַ בָּקַע מִשָּׁם.
בִּטְנִי הָרֵיקָה מְקַרְקֶרֶת לָהּ בִּתְשׁוּבָה:
"גַּם אֲנִי רוֹצָה".

פְּנִים, חוּץ וְרִיק

אֲנִי חוֹפֶרֶת וּמַטְמִינָה אֶת הָאֱמֶת שֶׁלִּי בְּךָ.
כְּמוֹ חָתוּל הַמְּכַוֵּן אֶת צְרָכָיו לְגֻמַּת חֵן שֶׁל חוֹל.
זֶה הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתְךָ לַאֲהוּבִי עַכְשָׁו.
וְהַזִּכָּרוֹן
שֶׁהָיִיתָ עוֹד קוֹדֶם
כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה בְּךָ.
עַכְשָׁו כֻּלּוֹ מִחוּץ לְךָ.
וְרֵיקוּתךָ
הִיא הַשַּׁלְוָה שֶׁהָיִינוּ אֲמוּרִים לִמְצוֹא בַּפַּארְק שֶׁלּא לָקַחְתָּ אוֹתִי אֵלָיו.
אַתָּה מַחְזִיר לִי אֲמִתּוֹתַי,
כְּמוֹ אֲדָמָה מַעְלָה גֵּרָה,
כְּמוֹ מַעֲזִיב אוֹתִי.