הִקְשַׁבְתִּי מַיִם

נורבגיה 1997

א.

עֵמֶק כּוֹרֵעַ נֶאֱחָז בְּחַבְלֵי מַפָּלִים

קוֹלוֹת הוֹלָדָה מְהַדְהֲדִים מִקִּירוֹת הָעוֹלָם.

בַּבּוֹקֶר נִבְרָאִים הָעֵצִים,

וְהַשְּׁרָכִים, מְחוּתַלֵי מַיִם,

יוֹנְקִים מִשַּׁד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן.

ב.

בְּדִבְרֵי הַמַּיִם אֵין כְּאֵב, לא זֵעַת מַאֲמָץ,

גַּם לא זְהִירוּת בָּהּ נוֹקְטִים

כְּדֵי לָחוּס עַל חַיִּים הַנֶּאֱגָרִים בִּמְשׂוּרָה.

ג.

בַּמָּקוֹם הַהוּא, הַמַּיִם צוֹעֲקִים

בִּיהִירוּת מַצְבִּיאִים הַמַּשְׁקִיפִים מִגָּבְהֵי הַר,

הֵם לא יַבְחִינוּ בְּחַלּוֹנוֹת הַכְּפָר הַקְּטַנִּים,

בִּקַעֲרוֹת הַפְּרִי עַל הַשֻּׁלְחָן,

בִּכְלֵי מִשְׂחָק מְפֻזָּרִים וְאָב רוֹכֵן עַל בְּכִי יַלְדּוֹ.

כָּךְ קַל לִשְׁלוֹט.

מַיִם רַבִּים וּמְרֻחָקִים, וְאֵין שִׁעוּר לְתַאֲוַת הַכִּבּוּשׁ.

עֶמְדַּת סוּס וְרוֹכְבוֹ.

קוֹלוֹת עוֹלָם

אוֹתָהּ שָׁעָה אֵלֶּה כָּל קוֹלוֹת הָעוֹלָם,

כְּשֶׁצִּפּוֹר אַחַת בּוֹטֶשֶׁת בַּעֲלֵי הַיַּעַר.

זוֹהִי הַתְּנוּעָה הָאַחַת וְאֵין בִּלְתָה

בָּהּ אֲנִי בְּטוּחָה גַּם בַּסְּדָקִים וּבַפְּרָצוֹת

שֶׁנִּבְקְעוּ לְאוֹרֶךְ גּוּפִי

כְּבִשְׁתִיקַת טִירוֹת וּמִגְדָּלִים.

אֲנִי וְאוֹתָהּ צִפּוֹר – שׁוֹכְנֵי עוֹלָם בְּאוֹתוֹ עֶרֶב.

בְּסוֹף הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן הֶחָבוּי הַזֶּה

אֶחְזוֹר אֵלֶיךָ כְּמוֹ צִפּוֹר אֶל עֵץ לֵילִי

לְהִשְׂתָּרֵג בִּמְנוּחַת הַמּוּבָן מֵאֵלָיו.

דִּמְמַת הַבַּיִת

תְּחִלָּה בָּאָה בֶּהָלָה מִתְנוֹדֶדֶת שִׁכּוֹרָה סְבִיב הַבַּיִת.

אַחַר כָּךְ מִזְדַּקֶּרֶת יְהִירוּת הַדְּמָמָה,

מַבִּיטָה בְּעֵינַיִם זוֹהֲרוֹת שֶׁל חַיּוֹת,

כְּאִלּוּ הַבַּיִת הוּא טֶרֶף קַל

וְנִתָּן לְבָלְעוֹ בִּשְׁלֵמוּתוֹ.

אֲנִי בְּתוֹכוֹ, כִּבְתוֹךְ מְעִי הַדָּג

מִתְכַּוֶּצֶת בְּמִּלִּים שֶׁל פִּנָּה.

זוֹ דְּמָמָה אַחֶרֶת, הַבַּיִת אֵינוֹ מְזַהֶה.

הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת לַבֶטַּח בְּתוֹךְ עַצְמָהּ,

וְהוּא נִמְלַט אֵלַי

לְחַבְּקוֹ בַּקּוֹלוֹת שֶׁהֵבֵאתִי מֵהַחוּץ.