יֵשׁ לָנוּ כֶּלֶב לָבָן בַּבַּיִת
וְשָׁחוֹר בֶּחָצֵר בָּחוּץ
הַלָּבָן אֵינוֹ נוֹבֵחַ
הַשָּׁחוֹר נוֹבֵח גַּם כְּשֶׁלּא נָחוּץ
אַז אִם אֵלֵינוּ בָּא אוֹרֵחַ,
הַלָּבָן אוֹתוֹ אַז מְלַקֵּק
וְהַשָׁחוֹר עָלָיו נוֹבֵחַ
כִּי לְלִטּוּף הוּא מִשְׁתּוֹקֵק
אַז אִם אַתֶּם בָּאִים אֵלֵינוּ
לָשֶׁבֶת אוֹ לִסְתָם בִּקּוּר חָטוּף
תִתְכּוֹנְנוּ לְקַבֵּל נְבִיחָה
וְגַם לָתֵת לִטּוּף
אִם אֲנִי רוֹאֶה רַכֶּבֶת
אֲנִי סוֹפֵר אֶת הַקְּרוֹנוֹת
וְאִם אֲנִי רוֹאֵה בִּנְיָן בָּעִיר
אֲנִי סוֹפֵר אֶת הַקּוֹמוֹת.
אִם יֵשׁ לִי כֶּסֶף
אַז אֲנִי סוֹפֵר כָּמָּה שיּוֹתֵר
וְאִם הוּא הוֹלֵך לְאִבּוּד
אֲנִי לא מְסַפֵּר…
פַּעַם מִזְּמָן, כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן,
סָפַרְתִּי אֶת הַיְּלָדִים שֶׁבַּגַּן,
רַק אֶת עַצְמִי שָכַחְתִּי לִסְפוֹר
כִּי לִפְעָמִים אוֹתי קָשֶׁה לִי לִזְכּוֹר.
אָכַלְתִּי בֵּיצָה רַכָּה עִם כַּפִּית
נִגַּבְתִּי הֵיטֵב אֶת הַפֶּה בְּמַפִּית
אַחַר כָּך הָפַכְתִּי פֶּתָח לְמַטָּה
וּלְמַעְלָה – אֶת הַתַּחְתִּית
אִמָּא אָמְרָה לא אָכַלְתָּ
אָמַרְתִּי לָה לא חָתַכְתְּ לִי אֶת הַכִּפָּה
וַאֲנִי לא יָכוֹל לֶאֱכוֹל עִם קְלִפָּה
אִמָּא נִגְּשָׁה עִם סַכִּין לַחֲת
וֹךוְרָאֲתָה שֶׁהַקְּלִפָּה רֵיקָה
צָחֲקָה אִמָּא וְצָחֲקָה.
