הַלַּיְלָה עָצַמְתִּי עֵינַיִם,
וּבִפְנִים הִבְטַחְתִּי שֶׁאֶשָּׁאֵר
עַד עֲלוֹת הַבּוֹקֶר, חָשַׁבְתִּי,
אֲנִי עֵר.

בָּחֲשֵׁכָה רָאִיתִי נְקֻדּוֹת,
קְרֵבוֹת אֵלַי כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג לָבָן,
נוֹשְׁרוֹת לְרַגְלֵי מִטָּתִי
וְקוֹל נְקִישׁוֹת בָּא לִקְרָאתִי.

מֵעוֹמֶק הַכַּר סוּס דָּהַר,
יְפֵה תּוֹאַר-שָׁחוֹר, פֶּתֶק לָבָן
קָשׁוּר בְּאָזְנוֹ וּבוֹ סוֹד.

הַלַּיְלָה עָצַמְתִּי – וּבְסֶתֶר עֵינַי
כְּתַב חִידָה,
שָׁעוֹן מְצַלְצֵל בִּשְׂדֵה הַחִטָּה.