אסונה יפה התואר של מיכל

״מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה, אֲנִי עֲצוּבָה כָּמוֹךְ,
כָּמוֹךְ נְדוּנוֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהַב״
(רחל).

חַלּוֹנִי אוֹהֵב אֶת הַשָּׁמַיִם. לַשָּׁמַיִם
אֵין עִנְיָן בְּחַלּוֹנִי.
מַמָּשׁ עַכְשָׁו נוֹשֵׁק עָגוּר לְשִׂפְתֵי שָׁמַיִם
וְגַבּוֹ לַאֲסוֹנִי

לְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר
תָּבֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ מִבַּעַד לַאֲרִיג עָנָן.
מַמָּשׁ עַכְשָׁו מִסִּפּוּנָן
פּוֹרְחִים קוֹפִים וְתֻכִּיִּים,
נוֹשְׁקִים לַיָּם הָרְקִיעִים,
וְדִמְעוֹת חֹרֶף מְלוּחוֹת
עַל הַחַלּוֹן זוֹלְגוֹת, שְׁפוּכוֹת.
הוֹ, בֹּאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ
עִם זְהַב שֶׁנְהָב, עָגוּר אָדִישׁ,
בֹּאנָה אֶל אִשָּׁה, לָהּ אִישׁ
בָּהּ לֹא חָפַץ, בָּהּ לֹא הִרְגִּישׁ
בֹּאנָה, בֹּאנָה בַּחַלּוֹן,
שׁוּט-לִשְׁעֹט אֶל הַסָּלוֹן
כְּמוֹ בּוּז שֶׁבִּי אֶל הַמַּצְבִּיא, אֲשֶׁר שִׂחֵק בִּי, בְּלִבִּי
דְּהַרְנָה דְּהַרְנָה עִם הַיָּם לָאַרְמוֹן עַד תִּקְרָתוֹ
לִשְׁטֹף לִשְׁטֹף אֶת חֲדָרָיו
וְאֶת דָּרָיו
לִשְׁטֹף אִתּוֹ.

בארוחת הערב

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הַשֶּׁקֶט גָּאָה/ רַק סַכִּינִים הִרְעִישׁוּ בַּצַּלָּחוֹת
תִּקְרַת הַחֶדֶר הִתְנַשְּׂאָה, הִתְנַשְּׂאָה/ רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן הֶעֱמִיקוּ גֻּמְחוֹת
עָשָׁן הִתַּמֵּר מִקַּעֲרוֹת הַתַּבְשִׁיל/ הַחֶדֶר נִלְפַּת לֶהָבוֹת לְהַבְהִיל
יָכֹלְתִּי לָקוּם וְלִפְסֹעַ, לִקְרָב/ בְּמֶלַח וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב.

אַךְ לֹא הִתְקַבְּלָה הַחְלָטָה שֶׁל הַבֶּרֶךְ
וְלָכֵן לֹא יָצְאוּ הָרַגְלַיִם לַדֶּרֶךְ.
לֹא תָּמִיד נְכוֹנוֹת הֵן לְהִתְעָרֵב –
לֹא לָהֶן שִׁקּוּל-דַּעַת, לֹא בָּהֶן אֹמֶץ-לֵב.

בגלל שאינך פותח את הדלת

בִּגְלַל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק.
הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטֹף שָׁבָץ.

הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק.
הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטֹף שָׁבָץ
בִּגְלַל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.

הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטֹף שָׁבָץ
בִּגְלַל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת,
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק.

תַּחְטֹף שָׁבָץ
בִּגְלַל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק,
הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית.

סונט שקספירי

Those tears are pearl which thy love seeds"
"And they are rich, and ransom all ill deeds
(William Shakespeare, sonnet 34)

הִיא מְכַנֶּסֶת אֵיבָרֶיהָ, אֲבָל עֵינֶיהָ מִתְרַוְּחוֹת.
מַפְצִיעַ שַׁחַר; עֲנָנִים אוֹרְבִים לְמֵיטָבָם.
עוֹד מְעַט הוּא יִתְמַתֵּחַ, עֵינָיו כְּבָר נִפְקָחוֹת
אֶל סִדְקֵי הַתְּרִיס, שֶׁשֶּׁמֶשׁ בֹּקֶר מַזְהִיבָם.
עוֹד רֶגַע וְאֶפְשָׁר שֶׁהִיא תָּסֵב אֵלָיו רֹאשָׁהּ,
שָׁדָהּ יָצִיץ מִגּוּפִיָּה שֶׁקָּנְתָה לוֹ בְּמַדְרִיד.
וְהוּא – יִלְבַּשׁ קוֹלוֹ לְהָשִׁיב לָהּ לְחִישָׁה;
דַּמְיְנוּ A perfect day כְּשֶׁבָּרֶקַע שָׁר לוּ רִיד.
אֲבָל אֶפְשָׁר: פִּתְאֹם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא יִקְרוּ.
הַבֹּקֶר הוּא יִגְרֹף אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל רֹאשׁוֹ.
כְּצִפּוֹר גְּזוּלַת מָעוֹף, שֶׁכְּנָפֶיהָ הִתְיַתְּרוּ,
הִיא תִּגְרֹר תְּכוּלַת עָנָן מִשְּׁמֵי עֵינֶיהָ אֶל נַפְשׁוֹ.
צִפֳּרִים מִתּוֹךְ רֹאשָׁם חָגוֹת נָמוּךְ מִן הַתִּקְרָה
זֶה גַּם לָכֶם עָתִיד לִקְרוֹת אִם עוֹד לֹא קָרָה.

מרת וולף

בעקבות "השעות" למייקל קנינגהם

טוֹבָה לִי טַלְטֵלַת הָעִיר;
קָשָׁה – שַׁלְוַת הַפַּרְוָרִים.
אִם חַיַּי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר:
מַיִם יְכַסּוּ אוֹתִי מִכָּל הָעֲבָרִים.

חִיּוּךְ מֻצְנָע מְסָרֵב לְהִמָּתַח.
בֶּאֱמֶת טוֹבָה לִי טַלְטֵלַת הָעִיר?
חַלּוֹן אֶחָד עוֹמֵד לְהִפָּתַח:
חַיַּי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר.

אֵינִי רוֹצָה לְהַשְׁלוֹת אֶת עַצְמִי:
מַה שֶּׁמֻּצְנָע – סוֹפוֹ מְבוּכָה.
פִּתְחִי חַלּוֹן לָרוּחַ. נִשְׁמִי; נִשְׁמִי.
כָּל חַלּוֹן סָגוּר הוּא אֶפְשָׁרוּת פְּתוּחָה.

יָדַי מְלִיטוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:
אַשְׁלָיוֹת; אַשְׁלָיוֹת. הַאִם זֶה מַה שֶּׁחָסֵר לִי?
אִם אַמְשִׁיךְ לְהִתְמַסֵּר לְחַיֵּי הָרוּחַ,
רוּחַ הַחַיִּים לֹא תִּתְמַסֵּר לִי.

גַּם בְּגַן-עֵדֶן יֵשׁ נָחָשׁ וְאִסּוּרִים.
יָדַי מְהַסּוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:
הַצִּוּוּי הַזֶּה לִשְׁלֹט, לִשְׁלֹט בַּיְצָרִים
מוּטָב שֶׁאֶתְמַסֵּר לְשִׁגְעוֹן הָרוּחַ.

שֶׁבֶר! שֶׁבֶר! מִתְקָרֵב אָסוֹן
מְזַנֵּק אֵלַי כְּמוֹ נָחָשׁ מִסַּל נְצָרִים.
אֲנִי יוֹדַעַת לְהַצְנִיעַ, לְהַסְתִּיר, לְהַסּוֹת.
לִשְׁלֹט בְּאָבְדַן שְׁלִיטָה עַל יְצָרִים.

אֲבָל מַה בָּא קֹדֶם – יְכֹלֶת אוֹ תְּחוּשָׁה?
אֲנִי יְכוֹלָה לְקָרֵב אָסוֹן אוֹ שֶׁבֶר,
שִׂפְתֵי אִשָּׁה בְּשִׂפְתֵי אִשָּׁה –
מָה אֲנִי יוֹדַעַת מֵעֵבֶר:

שֶׁקָּשָׁה לִי שַׁלְוַת הַפַּרְוָרִים;
שֶׁיֵּשׁ בָּאֲוִיר תְּחוּשַׁת יְכֹלֶת וִיכֹלֶת תְּחוּשָׁה:
מַיִם יְכַסּוּ אוֹתִי מִכָּל הָאֵיבָרִים;
שִׂפְתֵי אִשָּׁה בְּשִׂפְתֵי אִשָּׁה