כּה אָמְרָה לִי אֶפְרָת בְּקוֹלִימְבִּיטְרִיס:
"עִם רֶדֶת הָעֶרֶב שָׁמַעְתִּי אֶת הַסְּלָעִים מְדַבְּרִים.
אֶל בּהַק הַשֶּׁמֶשׁ הֵם מַפְנִים אֶת צִדָּם הַשּׁוֹתֵק,
אַךְ בַּלַּיְלָה, יָשִׁיחוּ תּוֹכָם לַלְּבָנָה".

קולימביטריס, יולי 2007 (רצועת חוף באי פארוס, בה סלעים מפוסלים בקווים עגולים גולשים מן החוף אל הים).

תשובה מאוחרת

הַלַּיְלָה נִשְׁאַר לִשְׁתוֹק
בַּצַּד הָרָחוֹק מֵהַשֶּׁמֶשׁ.
רַק אוֹתָנוּ סוֹחֵף
סִיבוּב הַכַּדּוּר
אֶל אֵזוֹר הַדִּבּוּר.

וּבְאֵזוֹר הַדִּבּוּר –
מְדַבְּרִים
וְגַם אִם לא מְדַבְּרִים, עוֹשִׂים בַּשְּׂפָתַיִם, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ
הַיּוֹם גַּם שְּׁתִיקָה נִשְׁמַעַת
כְּמוֹ צִפִּיָּה לְכָךְ שֶׁדְּבָרִים
סוֹף סוֹף
יֵאָמְרוּ,
יֵאָמְרוּ,
סוֹף סוֹף,
אַךְ סִּיבוּב הַכַּדּוּר אֵינוֹ נֶעֱצַר, שׁוּב לַּיְלָה
שׁוֹתֵק וַאֲנִי רוֹעֵשׁ וּמְדַבֵּר אֶת שְׁנָתִי לְיָדֵךְ,
עַד שֶׁזּוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

מבשרת ציון, ספטמבר 2008.