גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 16 16, קיץ 2020 קַיִץ זֶה

שיחת סלון

מהו סלון ספרותי עבורך?

– סלון ספרותי הוא קומזיץ שבו לשירה יש להבה קולקטיבית. ובכל זאת אני רוצה להיות מאפיה של איש אחד.

מהו הזרם האמנותי האהוב עלייך?

החברים של האדם המכונה "קדמון", שציירו על קיר המערות.

האם יש זרם שהשפיע עליך, שהפך לחלק מיצירתך, או שינה אותך כאדם?

ב-1993 הוזמנתי לאירוע אמנות גדול שהתרחש בעיר לודז'. השעון של העיר נעצר בשנות החמישים. ברחובות אפשר היה להריח וודקה מקילומטר והיא נמכרה גם בפחיות שהוצבו במקררי החנויות, ליד פחיות הקולה. אוקטן האלכוהול היה גבוה, ונערות בנות 17 צריכות היו להתנצל כשהן ערבבו בה מיץ אשכוליות.

את אלן גינזברג פגשתי שם בחדר האוכל של בית הספר למלצרות ולטבחות. גינזברג ביקש סלט וקיבל, כמו כולנו, ערמת תפוחי אדמה. רציתי להגיד לו שהוא מאבות המזון שלי, אבל מול תפוחי האדמה היה משפט כזה נשמע תפל. אחרי כמה שעות עלינו לבמת מוזיאון האמנים לערב קריאה. בסופו אמרתי לגינזברג שהוא העיניים הפקוחות של החלום האמריקני שלי, ולכן מוזר לפגוש אותו תחת שמי פולין. הוא חייך ונתן לי את המהדורה הפולנית של שיריו. מעל ההקדשה הוא צייר פרצוף וכתב בתוכו 'טייגר'. (מתוך:"מאין נחלתי את שירי".בעריכת רות קרון בלום)

מי לדעתך היה פורץ הדרך הגדול מכולם?

ג'ונקו טאביי האשה הראשונה שטיפסה על האוורסט.

גם היא בוגרת לימודי ספרות… האם יש סלון או זרם לו יש לך התנגדות?

כולם היו אבותי.

אַחַר איזו חבורה או זרם אמנותי בעולם תמליץ לקוראים לעקוב כיום?

סרטיו של אלמדובר.

 מה המשמעות של זרם או חבורה ספרותית כיום?

המטרה היא לכוון את המבט לכיוון לא צפוי כמו שיר המודפס על אוטו זבל.

 לסיום, ציטוט אהוב:

הקיץ גווע / חיים נחמן ביאליק

הַקַּיִץ גּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

תרס"ה