– מה הוא סלון ספרותי בעינייך?

– סלון ספרותי בימינו הוא, כנראה, החדר הגדול בבית עם טלוויזיה, ספה, כורסאות ומערכת סטריאו של איש ספרות זה או אחר, ובו לעתים מזדמנים אנשי ספרות ביחד ומדברים על עניני ספרות בשקט ובאינטימיות. הווה אומר, זה לא בהכרח סלון קבוע כמו סלון של מספרה, אלא סלון משתנה ונודד.
אולי במילים אחרות ניתן לומר, הספרות בישראל היתה ועודנה בעיקר בחדר השינה הספרותי של ההורים – ולא בסלון.

– מצחיק לחשוב שעד סוף המאה ה- 17 סלונים ספרותיים היו מתקיימים לעיתים סביב מיטתה של המארחת. מאוחר יותר נדדו המפגשים לסלון כחדר אירוח ותרבות כפי שהם מוכרים לנו.

– וכיום, מה המשמעות של זרם או חבורה ספרותית? האם קיימת כזאת חיה?

– יש להבחין בין זרם לחבורה ספרותית: הזרם הוא סוגיה מופשטת והחבורה היא סוגיה פרסונלית של הגדרה עצמית. זרמים יש כל הזמן, אך לא תמיד הם מאובחנים בזמן אמת, אלא בדיעבד ובפרספקטיבה של זמן. נדמה לי שחבורות ספרותיות יש פחות וזאת בהנחה שמערכות כתבי עת כיום אינן בדרך כלל חבורות ספרותיות. קבוצת כתובת עליה אני נמנה היא קבוצה ספרותית מובהקת – יש לה זהות ברורה למדי של מיקום, פעילות ופעילים. אני מניח שיש קבוצות ספרותיות, אלא שעליהן להגדיר את עצמן ככאלו באופן מוצהר.

– מה הוא הזרם הספרותי האהוב עליך?

– הביט הוא זרם שהשפיע עלי כיוצר וכאדם.

– מי לדעתך היה פורץ הדרך הגדול מכולם?

– דוד המלך.

… והמעניין ביותר עבורך?

– וולט ויטמן.

– האם יש סלון או זרם לו יש לך התנגדות?

הזרם הלירי של אמנות לשם אמנות מעורר בי לעתים קרובות שעמום של שיחות סלון, אבל יש לו חשיבות: הודות לו אני מעצב בתודעתי את האנטי-סלון הספרותי שלי. עם זאת, קורה וזרם זה רלוונטי עבור הביטוי העצמי שלי (לא כל תחושה יכולה להיות מיוצגת באמצעות אוונגרד), ואז אני יוצא כנגד עצמי כדי להתרענן. ולכן ההתנגדות שלי איננה בגדר של דחייה גורפת, אלא של סדרי עדיפויות.

– אַחַר איזה זרם אמנותי או ספרותי תמליץ לקוראים לעקוב כיום?

שירת העידן החדש היא התופעה המשמעותית ביותר כיום בשירה בעיני: היא מנסחת באופן אינטגראטיבי – רוחני ומעשי, את היחס בין האדם לאלוהים, לדת, לסביבה, לבריאותו ולעצמו. ביטוייה המוכרים יותר הם שירת אלן גינזברג, שירה פסיכאדלית, אקו-פואטיקה ועוד.

– לסיום, ציטוט אהוב:

"אדם מודד את רעדו ביד רועדת." – שורת הפתיחה לשיר "כוח רצון" מאת דוד אבידן.