גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

קרִיסטבֵּל / ס.ט קולרידג'

"אף כי תמיד ריחפו במוחו תכניות ענק, מעולם לא ניסה להגשים ברצינות ולו אחת מהן. הוא העדיף לפשוט יד מדי שבוע בלי לספק ולו שורה אחת מאותו שיר שצריך היה רק לכותבו כדי לצאת לחופשי".
כתב מרסל פרוסט על קולרידג' (תרגום: ה. ישורון).קריסטבל1 הוא אחד מאותם שירים לא-מוגשמים. חיבורו ארך כעשרים שנה (1797-1816), בהן דחה קולרידג' שוב ושוב את פירסומו מתוך תקווה להשלים את השיר. בתקופה זו קריסטבל דוקלם בעשרות אירועי קריאה, הופץ בין חבריו ועמיתיו של קולרידג' (וויליאם ודורותי וורדסוורת', לורד ביירון, מרי ופרסי ביש שלי, רוברט סאות'י, וולטר סקוט ואחרים), ושימש להם כר בלתי נדלה להשראה—עד כדי העתקה של ממש—בכתיבת יצירותיהם שלהם. הוא פורסם לבסוף, לאחר כמה ניסיונות כושלים, במצב בלתי-מוגמר. בהקדמה הבטיח קולרידג' שבהמשך יפורסמו עוד שלושה חלקים, והותיר את קוראיו בעמדה של ציפייה מושהית, שנמשכה עוד כעשרים שנה, עד מותו ב-1834. עם פרסומו הראשון ב-1816, יחד עם שני פרגמנטים נוספים– קובלא קאן וייסורי התנומה– עורר עליו קריסטבל התקפה-רבתי, אם בגלל הזיווג בין מוכר למוזר, ואם בגלל הרמיזות הלסבו-ארוטיות. גם בהמשך, שלא כמו קובלא קאן, אשר צבר עם השנים מעמד של פנינה לירית בשירה האנגלית, קריסטבל נותר מושא קבוע של התלבטות הקוראים בו. במבט ראשון נראה שמדובר בשיר-סיפורי קונוונציונלי למדי, עוד רומנסה או בלדה טיפוסית שהקריאה בה אינה מצריכה מאמץ מיוחד. אולם למן פרסומו ועד ימים אלה ממשיך קריסטבל לעורר מאות פרשנויות שונות, המעידות כי אין בו דבר בגדר המובן מאליו. קריסטבל הוא פרגמנט המקעקע כמעט כל מסגרת אפשרית, החל בייצוג עולם ודמויות, עבור בשימוש בסימבוליקה וז'אנר, וכלה בשאלה "מהו שיר?". פרגמנט, כלומר חלקי, שלא הושלם, אבל גם ז'אנר שיש לו מאפיינים וחוקים משלו: מעשה מכוון שמעמיד פני תאונה, וגם תאונה שמסווה עצמה כמעשה מכוון.
עבודת הדוקטורט שלי, אותה אני מקווה לפרסם בהמשך, מציגה נרטיבים שנבנו בתהליכי הפרשנות הקבוצתית בהיסטוריה של כתיבת קריסטבל והתקבלותו, לצד ממצאים של מחקר אתנוגרפי, שבוחן פרשנות של קבוצת קוראות ישראליות ב- 2006 לקריסטבל.קריסטבל נחשב לאחד מ"השלשה הפותחת" של קולרידג', לצד קובלא קאן ושירת הספן הישיש, אולם בעוד שאלה זכו לכמה גרסאות עבריות, קריסטבל לא תורגם קודם לעברית. התרגום כאן נעשה על פי "קריסטובל", אוסף עבודותיו של ס.ט.קולרידג' הוא מוקדש באהבה
ללילך לחמן שנתנה לי את השיר הזה ולרונית פורת שביקשה אותו ממני.1 המקור, באתר ספרית אוניברסיטת וירג'יניה
2 Coleridge S. T. (2001) "Christabel" The Collected Works of S. T. Coleridge, vol. 16: Poetical Works, II.1 (eds. J.C.C. Mays, K. Coburn) Princeton, New Jersey: Princeton UP, 606-662.
"בַּמַּגָּע שֶׁל חֵיקִי נָח כִּשּׁוּף הַפּוֹעֵל
וְשׁוֹלֵט בַּמּוֹצָא לְשׁוֹנֵךְ, קרִיסטבֵּל!"
איור של C.M. Watts ממהדורת 1905.

הקדמת המחבר

החלק הראשון של השיר דלהלן נכתב בשנת אלף שבע מאות תשעים ושבע, בסטוֹוֶאי שבמחוז סומרסט. החלק השני נכתב אחרי שובי מגרמניה, בשנת אלף ושמונה מאות, בקֵזוִיק, קומברלנד.
מאז אותם ימים ועד ממש לאחרונה כוחותיי השיריים איבדו מחיותם. אך מכיוון שבראשיתו נגלה לפניי סיפור המעשה לפניי בשלמותו, בכוליותו – ולא פחות מכך – בחִיותו של חיזיון, מובטחני כי יש בכוחי להעלות על הכתב את שלושת החלקים הבאים של השיר במהלך השנה הקרובה. יתכן כי אילו הושלם השיר באותה תקופה,, או לו רק היו מתפרסמים שני החלקים ב – 1800, היה הרושם המקורי רב מכפי שאעז לצפות לו כעת. בכך אשמה רק עצלותי שלי. התאריכים מצויינים כאן רק כדי לשלול טענות של פלאגיאריזם או העתקה שלי מעצמי. מאחר ויש בקרבנו קבוצת מבקרים אשר כפי הנראה מחזיקה בדעה כי כל מחשבה או דימוי הם מסורתיים; שאין לה מושג שישנם דברים כמו מקורות בעולם, קטנים כגדולים; ולכן תסיק בנדיבות שכל פלג ודאי בוקע מנקב במיכלו של אדם אחר. כך או כך, בטוחני שככל שמדובר בשיר הנדון, המשוררים המהוללים שאת כתביהם אפשר לחשוד שהעתקתי, אם בקטעים מסויימים ואם בטון המכלול וברוחו, יהיו הראשונים לזָכּותני מן האשמה. הם ודאי ירשו לי לפנות אליהם בגרסה פזמונית של שני הקסמטרים נזיריים לטיניים אלה:"שלי הוא ושלךָ גם כן, אך אם לא יענהו אז, ידידי הטוב, לי תן, אני הדל משנינו."אוסיף רק כי המשקל של קרִיסטבֵּל אינו, למעשה, בלתי תקין, אף שהוא עשוי להראות כך בהיותו מבוסס על עקרון חדש: כלומר, על ספירה של ההטעמות ולא של ההברות. אף שמספר ההברות משתנה משורה לשורה, משבע עד תריסר, מספר ההטעמות נשאר קבוע: ארבע בשורה. כך או כך, הגיוון המקרי במספר ההברות אינו בזבזני,, ולא נעשה ממניעי נוחות, אלא נוצר כמהלך חדש ההולם את טבע הדימוי או התשוקה.

חלק I

שְׁעוֹן הַטִּירָה צִלְצֵל חֲצוֹת,
יַנְשׁוּפִים עוֹרְרוּ תַּרְנְגוֹל בִּקְרִיאוֹת;
טוּ-וּוִיט! — טוּ-ווּ!
וְהַס! שׁוּב נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת,
כְּמוֹ מִתּוֹךְ נִמְנוּם.סֶר לָיאוֹלָיין, לוֹ הַנַּחְלָה,
יֵשׁ לוֹ כַּלְבַּת שְׁמִירָה בָּלָה;
מִמִּרְבָּצָהּ אַחֲרֵי הַצּוּק
עוֹנָה לְצִלְצוּלֵי חֲצוֹת,
אַרְבָּעָה וּתְרֵיסָר, לִרְבָעִים וְשָׁעוֹת;
כָּךְ מֵאָז וְעוֹלָם, בִּגְשָׁמִים וּשְׁמָשׁוֹת,
שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נְבִיחוֹת, קְצָרוֹת, לא רָמוֹת;
יֵשׁ אוֹמְרִים הִיא רוֹאָה אֶת גְּבִרְתִּי בָּרוּחוֹת.הַלַּיְלָה הוּא צוֹנֵן, אָפֵל?
הַלַּיְלָה קַר אַךְ לא אָפֵל.
קָלוּשׁ נִפְרַשׂ עָנָן עָצֵל,
לְרֶגַע פְּנֵי מָרוֹם מֵצֵל.
מֵאָחוֹר הַלְּבָנָה הִיא בְּמִלּוּאָהּ;
וּבְכָל זאת נִרְאֵית קְטַנָּה וְדַלָּה.
הַלַּיְלָה צוֹנֵן, הֶעָנָן אָפוֹר:
עָבְרוּ לָהֶם יַרְחֵי הַקּוֹר,
אָבִיב קָרֵב לְאַט בַּתּוֹר.גְּבִירַת הַחֵן הִיא קרִיסטבֵּל,
אוֹתָהּ אָבִיהָ כּה חוֹמֵל,
מַה מַעֲשֶׂיהָ בְּלֵב יַעַר,
רָחוֹק מִפֶּתַח וּמִשַּׁעַר?
הָיוּ לָהּ חֲלוֹמוֹת לֵיל אֶמֶשׁ
עַל אֲרוּסָהּ מוּרָם-הַיַּחַס;
וְהִיא בְּלֵיל חֲצוֹת תַּחְמוֹק
לְהִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם רָחוֹק.הִיא נָעָה חֶרֶשׁ, בְּלִי מִלָּה,
בִּנְשִׁימָה רַכָּה, נְמוּכָה,
עַל הָאַלּוֹן בַּאֲפֵלָה
מוֹרִיק רַק שֵׂרֶךְ מְטוּחָב :
מִתַּחַת לָאַלּוֹן נָפְלָה,
וּבַּדְמָמָה הִתְפַּלְּלָה.פִּתְאוֹם זִנְּקָה, גּוּפָהּ נִיטָח,
גְּבִירַת הַחֵן, הִיא קרִיסטבֵּל!
זֶה נֶאֱנַח קָרוֹב כָּל כָּךְ,
אַךְ מַה זֶה, לא תּוּכַל מַלֵל–
מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, כָּךְ נִדְמֶה, זֶה נִשְׁמַע,
שֶׁל הָעֵץ רְחָב-הַחֵיק, הַיָּשִׁישׁ, הַנִּשָּׂא.
הַלַּיְלָה צוֹנֵן; הַיַּעַר פָּתוּחַ;
אוּלַי נֶאֶנְחָה עֲגוּמָה הָרוּחַ?
אֵין דַּי רוּחַ שֶׁתְּסַלְסֵל
בַּתַּלְתַּל הָרַךְ שֶׁנָּח
עַל לֶחְיָהּ שֶׁל קרִיסטבֵּל –
אֵין דַּי רוּחַ שֶׁתָּפִיחַ
עָלֶה חַכְלִילִי, אַחֲרוֹן בְּסוֹכוֹ,
שֶׁמְּרַקֵּד בְּכָל כּוֹחוֹ,
תָּלוּי עַל חוּט הַשְׂעָרָה,
צוֹפֶה מָרוֹם מֵראשׁ זְמוֹרָה.
הַס, לֵב פּוֹעֵם שֶׁל קרִיסטבֵּל!
יֵשׁוּ, מָרִיָה, שִׁלְחוּ לָהּ גּוֹאֵל!
הִיא קִפְּלָה זְרוֹעוֹתֶיהָּ, בְּקוֹשִׁי הֵעֵזָּה,
לְהָצִיץ בִּגְנֵבָה אֶל מֵעֵבֶר לַגֶּזַע.
מַה רָאֲתָה שָׁם?
שָׁם רָאֲתָה הִיא עַלְמָה זוֹהֶרֶת,
עוֹטָה שִׂמְלַת מֶשִׁי נֶהֱדֶרֶת,
זֳרְחָה לְצִלְלֵי לְבָנָה:
הַצַּוָּאר הַמַּחְוִיר בַּשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה,
צַוָּארָהּ מְפוֹאָר, זְרוֹעוֹתֶיהָ נֶחְשַׂפוּ;
רַגְלֶיהָ כְּחֻלּוֹת הָעוֹרְקִים יָחַפוּ;
אַבְנֵי הַחֵן בִּשְׂעָרָהּ
הִזְדַּהֲרוּ לְתִפְאָרָה.
וּוַדַּאי הָיָה מַרְאֶהּ בְּעַתָּה
גְּבִירָה נָאוָה כְּדֻגְמָתָהּ—
יִפְעָה כּה מַצְמִיתָה!
אֵם הַמָּשִׁיחַ, הַצִּילִינִי כָּעֵת!
(כָּךְ קרִיסטבֵּל) אִמְרִי מִי אַתְּ?
אָז הַזָּרָה עָנְתָה נָאוֹת,
קוֹלָהּ עוֹלֶּף וְגַם מָתוֹק:–
רַחֲמִי עָלַי בְּעֵת-יְגוֹנִי,
כִּמְעַט אֲבְדָה לִי לְשׁוֹנִי:
הוֹשִׁיטִי יָד לְלא רְתַת!
כָּךְ קרִיסטבֵּל, אֵיךְ לְכָאן בָּאת?
וְהַזָּרָה בְּקוֹל מָתוֹק,
הִמְשִׁיכָה וְעָנְתָה נָאוֹת:–
אֲבִי הוּא מִן הָאֲצִילִים,
וּשְׁמִי שֶׁלִּי הוּא גֶ'רַלְדִין:
חֲמִשָּׁה לוֹחֲמִים לְכָדוּנִי עִם שַׁחַר,
אוֹתִי, דַּוְקָא אוֹתִי, עַלְמָה מֻדַּחַת:
הֵם חָנְקוּ אֶת בִּכְיִי בְּאֵימָה וּמָגוֹר,
וּכְבָלוּנִי בְּכוֹחַ לְסוּס צָחוֹר.
הַסּוּס יָצָא בִּסְעָרָה,
וְהֵם אַחֲרָיו בִּדְהָרָה.
סוּסִים צָחִים אָזְרוּ אָז חַיִל:
חָצִינוּ שָׁם אֶת צֵל הַלַּיִל.
בַּשָּׁמַיִם עֵדִי שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים,
אֵינִי יוֹדַעַת מִי הוּא מִי;
כַּמָּה שָׁעוֹת מֵאָז חָלְפוּ
(אוּלַי כִּי נָח עָלַי כִּשּׁוּף)
הָרָם מִבֵּין הַחֲמִשָּׁה,
הוֹרִיד אוֹתִי מִגַּב הַסּוּס,
חַיָּה בְּקוֹשִׁי, תְּשׁוּשָׁה.
בְּעוֹד רֵעָיו חוֹרְשִׁים עָווֹן
הֵנִיחַנִי תַּחַת אַלּוֹן;
נִשְׁבַּע כִּי חִישׁ יָשׁוּבוּ;
לְאָן פָּנוּ אֵין לְמַלֵּל –
דִּמִּיתִי לִשְׁמוֹעַ, דַּקּוֹת חָלְפוּ,
קוֹלוֹת פַּעֲמוֹן הַטִּירָה מִתְעָנְבֵּל.
הוֹשִׁיטִי יָדֵךְ (אָמְרָה חַסְרַת כּחַ),
וְעִזְרִי לָעַלְמָה אֻמְלָלָה לִבְרוֹחַ.
אָז קרִיסטבֵּל הוֹשִׁיטָה יָד
לְרֵעוּתָהּ בְּרַחֲמִים:
עַלְמָה כְּבֻדָּה! הֵן לא נִפְקַד
סֶר לָיאוֹלָיין בֵּין אַבִּירִים;
אֵין אַמִּיצִים כְּחַיָּלָיו
וּבְשִׂמְחָה אוֹתָם יִשְׁלַח
אֶת כָּל צְרָכַיִךְ יִקַּח עָלָיו
עַד בֵּית אָבִיךְ יָשִׁיב אוֹתָךְ.
הִיא הִזְדַקְפַה: וְיָחַד נֶחְפְּזוּ לְהִתְרַחֵק
בְּצַעַד קַל, כּוֹחָן אוֹזֵל.
עֵת הַגְּבִירָה בְּרָכָה חָלְקָה,
אָמְרָה בְּמֶתֶק קרִיסטבֵּל:
כָּל בְּנֵי בֵּיתֵנוּ יְשֵׁנִים,
וְהַטְּרַקְלִין כִּישִׁימוֹן;
סֶר לָיאוֹלָיין אֵינוֹ בָּרִיא,
וְלא כְּדַאי לְהָעִירוֹ,
בּוֹאִי נִכָּנֵס כְּגַנָּבִים,
וּבָךְ אַפְצִירָה בַּת-נָדִיב,
נַחְלוֹק הַלַּיְלָה מִשְׁכָּבִי.
חָצוּ גִּשְׁרוֹן, וקרִיסטבֵּל
אֶת מַפְתְּחָהּ הֵבִיאָה אֶל
בָּרִיחַ מְסֻגָּר,
שֶׁבְּמֶרְכָּז הַשַּׁעַר;
הַשַּׁעַר הַמְּחֻשָּׁל מַתֶּכֶת פְּנִים וְחוּץ,
בּוֹ צָעֲדָה פְּלֻגָּה אֶל נִצָּחוֹן חָרוּץ.
אָז הַגְּבִירָה כָּרְעָה, כּוֹאֶבֶת,
וקרִיסטבֵּל בִּגְבוּרָתָהּ,
מֵעַל מִפְתָּן הַדֶּלֶת
טָרְחָה נָשְׂאָה אוֹתָהּ :
אָז הַגְּבִירָה גֵּוָהּ הֵרִימָה,
וְקָמָה, כְּמוֹ פִּתְאוֹם הֶחְלִימָה.
כָּךְ, חָפְשִׁיּוֹת מִסַּכָּנָה,
חָצוּ אֶת הֶחָצֵר: נַפְשָׁן הִתְרוֹנְנָה.
וקרִיסטבֵּל בְּקוֹל עֲנוֹת
אֶל הַגְּבִירָה שֶׁלְּצִדָּהּ,
קָרְאָה: בּוֹאִי וְנִשָּׂא תְּפִלָּה
אֶל הַקְּדוֹשִׁים וְהַבְּתוּלָה!
אֲהָהּ, הֵשִׁיבָה גֶ'רַלְדִין,
יָגַעְתִּי, אֵין לִי עוֹד מִלִּים.
כָּךְ, חָפְשִׁיּוֹת מִסַּכָּנָה,
חָצוּ אֶת הֶחָצֵר: נַפְשָׁן הִתְרוֹנְנָה.
בַּמַּדְרֵגוֹת, כַּלְבָּה זְקֵנָה
נָמָה לְאוֹר הַלְּבָנָה.
מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ כַּלְבָּה זְקֵנָה
רָטְנָה נִרְגֶּזֶת, מְעֻנָּה.
וּמַה יַרְגִּיז כַּלְבָּה זְקֵנָה?
הֵן עַד הַיּוֹם שׁוּם רְטִינָה
לא בָּאָה אֶל אָזְנָהּ.
אוּלַי צְרִיחַת יַנְשׁוּפוֹנִים:
כִּי מַה יָעִיר בָּהּ רִטּוּנִים?
עָבְרוּ הֵן בַּטְּרַקְלִין הָרֵיק,
וְהֵד צַעֲדֵיהֶן חוֹמֵק!
הַגֶּחָלִים אֻכְּלוּ, הִשְׁחִירוּ,
לָאֵפֶר אֶת נַפְשָׁן הֱחְזִירוּ;
אַךְ כְּשֶׁעָבְרָה שָׁם הַגְּבִירָה
פֶּתַע עָלְתָה אֵשׁ אַדִּירָה;
וקרִיסטבֵּל עֵינָהּ שֶׁל הַגְּבִירָה חָזְתָה,
וְשׁוּם דָּבָר אַחֵר לא רָאֲתָה בִּלְתָּהּ,
עַל הַקִּיר בַּגֻּמְחָה הִבְלִיחַ
מָגִנּוֹ הַמְּפוֹאָר שֶׁל אָבִיהָּ.
שִׁמְרִי צְעָדַיִךְ, אָמְרָה קרִיסטבֵּל,
שְׁנָתוֹ שֶׁל אֲבִי קַלָּה כַּצֵל.
קרִיסטבֵּל הַמְּתוּקָה נַעֲלֶיהָּ הִשִּׁילָה,
וּבְחֶרְדַת-חֲרִיקָה בַּת וּבַת הֶעְפִּילָה
מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה אָז כָּבְשָׁה קוֹלוֹתֶיהָ,
עַכְשָׁיו בִּצְלָלִים וְהֶבְהֵק אַחֲרוֹן,
וְעַכְשָׁיו הֵן עוֹבְרוֹת אֶת חֶדֶר הַבָּרוֹן,
דּוֹמְמוֹת כְּמֵתוֹת, בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה!
וְעַכְשָׁיו הֵן הִגִּיעוּ אֶל דֶּלֶת חָדְרָהּ:
וְעַכְשָׁיו גֶ'רַלְדִין פּוֹסַעַת מֵעֵבֶר
קוֹרַת הָרִצְפָּה שֶׁבְּסַף הַחֶדֶר.
בַּחוּץ זוֹרַחַת הַלְּבָנָה.
לַחֶדֶר לא הִסְתַּנְּנָה
שׁוּם קֶרֶן, וּשְׁתֵּיהֶן רוֹאוֹת
עַל קִירוֹתָיו אֶת הַצּוּרוֹת,
צוּרַת דְּמוּיוֹת מַלְאָךְ וְשֵׁד,
אוֹתָן הָגָה אָמָּן נוֹרָא,
חֶדֶר גְּבִרְתּוֹ הִשְׂכִּיל קַשֵּׁט.
בִּקְצֵה שַׁרְשֶׁרֶת הַמְּנוֹרָה
כַּף רֶגֶל שֶׁל מַלְאָךְ שָׁרֵת.
מְנוֹרַת הַכֶּסֶף הִבְהֲבָה;
וקרִיסטבֵּל בְּיָד יְצִיבָה
מִקְּדָה אֶת זוֹהַר הַלְּהָבָה,
יָדָהּ פָּגְעָה בָּהּ, נִדְנְדָה,
כְּשֶׁגֶ'רַלְדִין הָעֲלוּבָה
עַל הָרִצְפָּה הִתְמוֹטְטָה.
הוֹ גֶ'רַלְדִין נֶחְמָדָּתִי,
מִן הַגָּבִיעַ אָנָּא שְׁתִי!
יֵין-נֶסֶךְ זֶה, מַשְׁקֶה סְגֻלּוֹת;
אִמִּי רָקְחָה לִבְתוּלוֹת.
הַאִם אִמֵּךְ תָּחוּס עָלַי,
עָלַי, אוֹרַחַת פֶּתַע?
הִזְכַּרְתְּ לִי אֶת אֲסוֹנוֹתַי,
בְּלֵידָתִי הִיא מֵתָה.
שָׁמַעְתִּי מִזְּקַן-הַנְּזִירִים
שֶׁמִּשְׁאַלְתָּהּ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי,
הָיְתָה לִשְׁמוֹעַ צִלְצוּלִים
תְּרֵיסָר בְּבוֹקֶר נִישּׂוּאַי.
הוֹ אִמָּא! לוּ הָיִית כָּאן!
אֲנִי כָּאן, סָחָה גֶ'רַלְדִין, הִיא כָּאן!
וְאָז בְּקוֹל מַעֲמַקִּים–
'צְאִי, רוּחַ-אֵם! חֲזִיז וְרַעַם!
כּוֹחִי עוֹמֵד לָךְ, הִסְתַּלְּקִי.'
אַךְ מַה לקרִיסטבֵּל הַפַּעַם?
מַדּוּעַ הִיא בּוֹהָה בְּמֶתַח?
הַאִם רוֹאָה הִיא אֶת הַמֵּתָה?
וְלָמָּה בְּקוֹל-אוֹב הִתְרִיעָה:
'צְאִי, רוּחַ, צְאִי! שְׁעָתִי הִגִּיעָה–
גַּם אִם מַלְאָךְ שׁוֹמֵר תִּהְיִי,
'זוֹ שְׁעָתִי. צְאִי, רוּחַ, צְאִי!'
לְצַד הַגְּבִירָה קרִיסטבֵּל אָז כָּרְעָה,
הֵרִימָה עֵינַיִם זַכוֹת לַמָּרוֹם–
אֲבוֹי, הִיא אָמְרָה, מַסָּעֵךְ הַנּוֹרָא–
גְּבִרְתִּי! אִבַּדְתְּ עֶשְׁתּוֹנוֹת!
מָחֲתָה הַגְּבִירָה טִלְלֵי מֵצַח קַר,
וּבְקּוֹל מִתְעַלֵּף הִיא אָמְרָה 'זֶה נִגְמַר!'
וְשׁוּב לָגְמָה מִיֵּין-הַנֶּסֶךְ:
גָּדְלוּ עֵינֶיהָ, הִזְדַּהֲרוּ,
הִיא קָמָה מֵרִצְפַּת הַחֶדֶר,
וּמֵאוֹרָהּ אָז גַּם נָהַר הוּא:
יָפְיָהּ נִכְפַּל בְּזָהֳרָהּ,
כְּמוֹ נְסִיכָה מֵעִיר זָרָה.
וְכָךְ אָמְרָה מִגּוֹבַהּ רָם–
'הַמַּלְאָכִים שׁוֹכְנֵי עֶלְיוֹן
אוֹתָךְ יאהֲבוּ, קרִיסטבֵּל!
וְאַתְּ תָּשִׁיבִי אַהֲבָה. לְמַעֲנָם,
לְמַעַן הַטּוֹבוֹת שֶׁאֲחוֹלֵל,
בִּמְלוֹא כּוֹחוֹת וּמְלוֹא רָצוֹן,
כְּדֵי לִגְמוֹל לָךְ, מַחְמָד-אֶל.
וְאַתְּ בֵּינְתַיִם הִתְפַּשְּׁטִי,
עֵת אֶתְפַּלֵּל בְּמִטָּתִי'.
אָמְרָה קרִיסטבֵּל, לוּ יְהִי כֵן!
אַחֲרֵי גְּבִרְתָּהּ עָנְתָה אָמֵן.
עֶדְנַת אֵיבָרֶיהָ הִיא גִּלְּתָה
וְנִשְׁכְּבָה בְּחֶמְדָּתָהּ.
אַךְ בְראשָׁהּ בֵּין אוֹת לְאוֹת
הִקִּישׁוּ מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת,
לַשָׁוְא תִּקְמוֹץ אֶת עַפְעַפֶּיהָּ,
תִּדְחַק עָצְמָה בֵּין שְׂמִיכוֹתֶיהָּ,
עַל מַרְפֵּקֶיהָּ נִשְׁעֲנָה
בְּגֶ'רַלְדִין לָזוּן עֵינָהּ.
מֵאַחוֹרֵי הַמְנוֹרַה הַלֶיידִי קִישְׁתַה גֵווָהּ,
עֵינֶיהָּ גִּלְגְּלָה סְבִיבָהּ;
הִתְחַלְחֲלָה לַעַיֵּפָה
יָדָהּ שָׁלְחָה הִיא אֶל הַקֶּרֶס
בְּתוֹכְכֵי חֵיקָהּ, וְהֶרֶף:
שִׂמְלָנִיּוֹת הָיוּ לְהֶרֶס
נָפְלוּ, וּבִמְלוֹא הַדָּרָהּ,
רְאוּ! חֵיקָהּ, צְדוּדִית בְּשָׂרָהּ–
אֶפְשָׁר לַחְלוֹם רַק, אֵין מַלֵל!
רַחֲמוּ! הוֹשִׁיעוּ קרִיסטבֵּל!
עוֹד גֶ'רַלְדִין בְּלִי קוֹל וָנִיעַ;
אָה! מְהַמֵּם הָיָה מַרְאֶיהָּ!
מִתּוֹךְ תּוֹכָהּ אָזְרָה כּוֹחוֹת
נִשְׁעֶנֶת, קָמָה לַעֲלוֹת,
עַד הִצְטַלְּבוּ עַיִן בָּעַיִן;
וּכְמוֹ הוּבְסָה, אֲבָל עֲדַיִן
כֻּלָּהּ בְּבוּז וְגַאֲוָה,
לְצַד יְעֵלֵתָהּ שָׁכְבָה!–
אָסְפָה אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָּ,
אָה אַלְלַי!
וּבְקוֹל נָמוּךְ, קוֹדְרִים מַרְאֶיהָּ,
אָמְרָה: עַתָּה שִׁמְעִי דְּבָרַי:
'בַּמַּגָּע שֶׁל חֵיקִי נָח כִּשּׁוּף הַפּוֹעֵל
וְשׁוֹלֵט בַּמּוֹצָא לְשׁוֹנֵךְ, קרִיסטבֵּל!
יוֹדַעַת אַתְּ זאת וּמָחָר תִּזְכְּרִי
זוֹהִי אוֹת הַבּוּשָׁה, זֶה חוֹתָם צַעֲרִי;
לַשָׁוְא תַּחְשְׁשִׁי,
כִּי רַק תֶּחֱסַר
יְכָלְתֵּךְ לְסַפֵּר
שֶׁבַּחֲצוֹת יַעַר
שָׁמַעְתְּ קוֹל שֶׁל צַעַר,
פָּגַשְׁתְּ גְּבִירַת חֵן, יָפְיָהּ כּה זוֹהֵר,
הֵבֵאת אוֹתָהּ פְּנִימָה, בֵּיתֵךְ לָהּ פָּתַחְתְּ
לִהְיוֹת מַחֲסֶה מִפְּנֵי רוּחַ דּוֹהֵר'.
הסיכום לחלק I
הָיָה כּה מְלַבֵּב לִרְאוֹת
אֶת לֶיידִי קרִיסטבֵּל, כְּשֶׁזאת
הִתְפַּלְּלָה בֵּצֵל אַלּוֹן.
הִשְׁתַּנְנּוּ עֲלֵי צְלָלָיו
בֵּין פּוֹאֲרוֹת עֵירֻמּוֹת-טְחָב
כּוֹרַעַת לְאוֹר הַלְּבָנָה,
נֶדֶר עָדִין נָשָׂא לִבָּה;
שְׁתֵּי כַּפּוֹתֶיהָ הִיא הִדְּקָה,
וְעַל חֵיקָהּ אִתָּן הִכְּתָה;
כְּנוּעָה לַטּוֹב וְגַם לַרַע –
פָּנֶיהָּ – לא חִוְּרוֹת – זַכּוֹת!
עֵינֶיהָּ – לא צְלוּלוֹת – בּוֹרְקוֹת!
בְּכָל אַחַת עָמְדָּה דִּמְעָה.עֵינֶיהָ פְּעוּרוֹת (אוֹי לִי!)
הִיא יְשֵׁנָה, בַּסִּיּוּטִים,
בְּסִיּוּטֶיהָ, כָּךְ נִדְמֵה לִי,
חָלְמָה שֶׁלְּבַדָּהּ, כְּלוֹמַר:—
בּוּשָׁה וְצַעַר! הָיְתָה זאת הִיא
מִתַּחַת עֵץ אַלּוֹן יָשִׁישׁ?
וְרְאוּ! מְחוֹלֶלַת הַנֶּזֶק,
אֶת הָעַלְמָה הִיא מְחַבֶּקֶת,
שְׁלֵוָה נִרְאֵית הִיא בִּשְׁנָתָהּ,
שְׁלֵוָה כְּמוֹ אֵם עִם יַלְדָּתָהּ.כּוֹכָב עוֹלֶה, כּוֹכָב קוֹרֵן,
הוֹ גֶ'רַלְדִין! הֵן זְרוֹעוֹתַיִךְ
כּוֹלְאוֹת אֶת יַעֲלַת הַחֵן.
הוֹ גֶ'רַלְדִין! שְׁעָתֵךְ נִתְּנָה לָךְ–
רְצוֹנֵךְ הֻשַּׂג! בְּשֵׁם נָהָר,
עוֹפוֹת הַלַּיְלָה דָּמְמוּ כְּבָר.
עַתָּה קְרִיאוֹתֵיהֶן חִדְּשׁוּ,
מִצּוּק וְעַד טִירָה: טוּ-ווּ!
טוּ- ווּ! מִיַּעַר וְעַד תֵּל!וּרְאוּ! הַלֶיידִי קרִיסטבֵּל
אָסְפָה עָצְמָה מִתּוֹךְ הַתּוֹהוּ;
גַּפֶּיהָ רָפוּ, הִשְׁתּוֹחֲחוּ
פָּנֶיהָ רָחֲבוּ, עַצַּבוּ;
עַפְעַף כִּסָּה עַין דּוֹמַעַת—
רִיסִים הִבְהִיקוּ כְּזַרְקוֹר!
שְׂפָתֶיהָ נִדְּמּוּ מְחַיְּכוֹת
כִּילָדִים בְּרֶגַע אוֹר!כֵּן, הִיא חִיְּכָה, וְהִיא בָּכְתָה,
כְּפֶרַח נְזִירוֹת,
בְּפֶרֶא הַיִפְעוֹת,
מַאֲמִינָה – גַּם בִּשְׁנָתָהּ.
וְאִם תָּנוּעַ קְדָּחְתָּנִית,
אוּלַי זֶה רַק עִקְצוּץ פְּנִימִי
אֲשֶׁר מִכַּף רַגְלָהּ יַחְמוֹק.
וַדַּאי יֵשׁ לָהּ חֲלוֹם מָתוֹק.
מַה אִם מַלְאָךְ נִכְנַס פְּנִימָה,
וְאִם הָיְתָה קָרוֹב כָּאן אִמָּא?
רַק זאת תֵּדַע, בַּטּוֹב וְרַע:
שֶׁהַקְּדוֹשִׁים בְּעֵת צָרָה
יוֹשִׁיעוּ לְקוֹרֵא עֶזְרָה!

חלק II

בְּכָל צִלְצוּל שֶׁל שַׁחַר קַר
יֵשׁ מָוֶת, הַבָּרוֹן אָמַר.
מִימְרָה זוֹ קוֹדֶם נֶהֶגְּתָה
בְּבוֹקֶר מְצוֹא אִשְׁתּוֹ מֵתָה,
מִימְרָה זוֹ תֵּלַוֶה אוֹתוֹ
בְּקָרִים רַבִּים עַד יוֹם מוֹתוֹ!וְכָךְ נִקְבַּע מִנְהָג חָדָשׁ
וּכְבָר עִם שַׁחַר הַשַּׁמָּשׁ,
מוֹשֵׁךְ תָּשׁוּשׁ בַּמְּצִלָּה,
לוֹחֵשׁ מ' מִזְמוֹרֵי תְּפִלָּה
בֵּינוֹת לְקוֹל הִתְעֲנְבֶּלָה.
אַף אוֹזֶן לא תַּחְמִיץ הַשִּׁיר
מִבְּרַאתְ' לִנְהַר הָווִּינְדֶרְמִיר.אָמַר בַּארְד בְּרֵייסִי: שֶׁיְּצַלְצֵל!
וְשַׁמָּשׁ מְנֻמְנָם – שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְמַלְמֵל!
מוֹנֶה תְּפִלּוֹת עַד אַרְבָּעִים,
לא יַחְסֵּרוּ לוֹ מִזְמוֹרִים
שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת הַחוֹרִים.
בְּפִסְגַּת לָאנְגְדֶייל, בִּמְאוּרַת מְכַשֵּׁפוֹת,
כְּשֶׁוָּאדִיּוֹת דָנְגִ'ן-גִיל בְּזָדוֹן נִפְעָרוֹת,
בְּחֶבֶל-שֶׁל-אֶבֶן, פְעֲמוֹן-שֶׁל-רוּחוֹת,
שָׁלוֹשׁ נְשָׁמוֹת חַשְׁמַנִּים מוֹשְׁכוֹת,
יִשְׁלַּחוּ אוֹת-פַּעֲמוֹנִים
לָאָח הַחַי – מִן הַמֵּתִים;
וְיֵשׁ בִּשְׁעַת הַלְמוּת מַקּוֹשׁ
אַחֲרֵי – אַחַת! שְׁתַּיִם! שָׁלוֹשׁ!
הַשֵּׁד בְּלַעַג מְיַלֵּל
בִּצְלִיל עוֹלֵץ מִבּוֹרוֹוּדֶייל.דְּמָמָה בַּחוּץ! בָּעֲרָפֶל
הַצְּלִיל עוֹלֵץ וּמִתְגַּלְגֵּל;
וגֶ'רַלְדִין הִתְעוֹרְרָה,
מִמִּטָּתָהּ הִתְנַעֲרָה;
לָבְשָׁה אֶת מֶשִׁי סֻדַּרָהּ,
סִדְּרָה בְּחֵן אֶת שַׂעֲרָהּ,
וְסוֹד הַקֶּסֶם הָאָפֵל
אֵינוֹ מֵעִיר אֶת קרִיסטבֵּל.
'יְשֵׁנָה אַתְּ, מֶתֶק-קרִיסטבֵּל?
עָרֵב מָנוֹחַ לְעַמֵל'.אַךְ קרִיסטבֵּל עֵינָהּ בָּלְשָׁה
אַחֲרֵי זאת שֶׁחֲלְקָה עַרְשָׂהּ—
נָכוֹן יוֹתֵר: הַזאת שֶׁהִיא
פָּגְשָׁה בַּצֵּל אַלּוֹן יָשִׁישׁ!
לא, כִּי יָפְתָה! יָפְתָה מִמֶּנָּה!
כִּי הִשְׁתַּקְּעָה עַד לְשָׁכְרָה
בִּשְׁנַת תַּעֲנוּגוֹת זָרָה!
וּבְדַבְּרָה רוּחָהּ קַרְנָה
מְלוֹא הוֹדָיָה בְּרוֹב עֶדְנָה,
שֶׁ(כָּךְ נִרְאָה) שִׂמְלָנִיתָהּ
חֵיקָהּ הַמִּתְנַשֵּׁם הִדְּקָה.
'וַדַּאי חָטָאתִי', קרִיסטבֵּל
אָמְרָה, 'הַכּוֹל בִּידֵי הָאֵל!'
וּבְגִּמְגּוּם מָתוֹק הָגְתָה
בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְרוֹם גְּבִרְתָּהּ,
הַכָּרָתָהּ מְבֻלְבָּלָה
אַחֲרֵי חֲלוֹם שֶׁל תַּבְהֵלָה.חִישׁ קָמָה וְחִישׁ הִיא זָקְפָה אֵבָרֶיהָּ,
אֶבְרֵי-עֲלָמוֹת, וְנָשְׂאָה תְּפִלּוֹתֶיהָ
שֶׁהוּא, צְלוּב הַיִּסּוּרִים,
יְמָרֵק חֲטְאֵיָהּ לא-נוֹדָעִים,
וּכְבָר לִוְּתָה אֶת גֶ'רַלְדִין
אֶל אֲדוֹנָהּ, סֶר לָיאוֹלִין.
עַלְמַת הַחֵן, גְּבִירָה רָמָה,
עָבְרוּ יַחְדָּיו אֶת הַסָּלוֹן,
עָבְרוּ שָׁרַת וְגַם אָמָהּ,
וּבָאוּ תּוֹךְ חַדְרֵי בָּרוֹן.
אָז הַבָּרוֹן קָם וְחִבֵּק
בִּתּוֹ הָעֲנֻגָּה אֶל חֵיק,
וּמַבָּטוֹ שָׁלַח אַחֲרֶיהָּ
אֶת גֶ'רַלְדִין חָקַר תָּמֵהַּ,
וְאָז בֵּרֵךְ בְּחוֹם כָּזֶה
אֶת הַזּוֹהֶרֶת, כְּהוֹזֶה!
אַךְ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת סִפּוּרָהּ
וְּכְשׁאֵת שֵׁם הָאָב אָמְרָה,
לָמָּה סֶר לָיאוֹלָיין הֶחְוִיר,
אֶת שְׁמוֹ חוֹזֵר וּמַעֲבִיר:
לוֹרְד רוֹלָנְד ווֹ מִטְרֶיירְמֶיין?
אֲבוֹי! זֶה חֲבֵרוֹ מִנּוֹעַר;
אַךְ רַעַל לְשׁוֹנוֹת אֵין-טוֹהַר;
וּמְסִירוּת רַק בַּשָּׁמַיִם;
בָּאָרֶץ – שַׁחַץ נְעוּרַיִם;
וּכְשֶׁרַבִים עִם אֲהוּבִים,
הַמְּאוֹרוֹת כָּךְ נִטְרָפִים.
וְכָךְ קָרָה, אֲנִי מֵבִין,
עִם רוֹלָנְד וסֶר לָיאוֹלִין.
אִישׁ בְּרֵעוֹ עָלַב קָשׁוֹת
פָּגַע בְּלֵב חָבֵר-כְּאָח-לוֹ:
נִפְרָדוּ – לא לְהִתְרָאוֹת!
אַךְ הִזְדַּמְּנוּת לא נִמְצְאָה לוֹ
לִגְאוֹל מִכְּאֵב הַלֵּב הָרֵיק—
וְהוּא הָלַךְ וְהִצְטַלֵּק,
כְּמוֹ סְלָעִים בְּרַעַשׁ עָפְרָא;
כָּעֵת עוֹמֵד בֵּינָם יָם-דְּכִי;–
לא חוֹם, לא קוֹר, לא רוּחַ צַפְרָא,
יָשִׁיבוּ קַדְמוֹנוֹת, אוֹדֶה כִּי
סִימָן הַכְּאֵב לא יִמָּחֶה.
סֶר לָיאוֹלָיין הִפְסִיק לְרֶגַע,
נַעַץ מַבָּט עַז בְּפָנֶיהָּ:
וּפְנֵי רֵעוֹ מטְרֵיירְמֶיין
עָלוּ עַל פְּנֵי לִבּוֹ כִּי-כֵן.
אוֹ אָז שָׁכַח הוּא אֶת גִּילוֹ,
לִבּוֹ נִגְדַּשׁ בְּזַעַם-עוֹז;
נִשְׁבַּע בְּשֵׁם בֵּן-הָאָדָם,
כִּי הוּא יַכְרִיז עַד קְצוֹת עוֹלָם
בְּחֲצוֹצְרָה וּבִדְּגָלִים,
שֶׁאֵלֶּה שֶׁחָטְאוּ לַבַּת,
שְׁמָם בְּקָלוֹן לָעַד יֻשְׁחַת!
'וְאִם יָעִיזוּ לְהַכְחִישׁ,
יִקְבַּע אֶת הַמּוֹעֵד שְׁלִיחִי,
וְהַבּוֹגְדִים מוּגֵי-הַדָּם
יָבוֹאוּ אֶל חֲצֵרִי – וְשַׁם
אֶגְאַל אֶת שֶׁרֶץ-נַפְשׁוֹתָם
מִגּוּף שֶׁלּוֹ צוּרַת אָדָם!'
כָּךְ סָח, גִּלְגֵּל מַבָּט מֵאִיר!
הַגְּבִירָה שְׁבֻיַּת-קֶסֶם הָיְתָה, וְהִכִּיר
אֶת בִּתּוֹ הַיָּפָה שֶׁל רֵעוֹ, זֶה הַגְּבִיר!
הִנֵּה דְּמָעוֹת שָׁטְפוּ פָּנָיו,
הִנֵּה אוֹהֵב אָסַף אֵלָיו
אֶת גֶ'רַלְדִין הַחֲמוּדָה,
שֶׁהִתְעַנְּגָה בְּמַבָּטָהּ.
כְּשֶׁזּוֹ הִבִּיטָה, הִתְגַּלְגֵּל
חֲלוֹם בְּנֶפֶשׁ קרִיסטבֵּל,
חֲלוֹם כּוֹאֵב, מַגָּע מַבְעִית!
הִיא הִתְקַפְּלָה, וּבַשֵּׁנִית–
(אָה, מְקֻלָּל אֶהֱיֶה! הָלָךְ
יָאִים מַרְאוֹת קַשִּׁים כָּל כָּךְ?)
שֵׁנִית רוֹאָה הִיא חֵיק קַדְמוֹן,
שֵׁנִית נָגְעָה בְּחֵיק קַרְחוֹן,
שְׁרִיקַת חָזֶה אָז נִפְלְטָה:
וְהָאַבִּיר בִּבְעָתָה,
מְתוּקָתוֹ בָּעֲלָמוֹת
רָאָה, עֵינֶיהָּ פְּעוּרוֹת.
הַחִזָּיוֹן עָזַב אוֹתָהּ,
מִקּוֹל וְאוֹר נוֹתְרוּ הֵדֵי
הַתַּנְחוּמִים שֶׁאַחֲרֵי.
כְּשֶׁנָּחָה בִּזְרוֹעוֹת גְּבִרְתָּהּ,
גָּדְלָה הִתְלַהֲבוּת חֵיקָהּ,
שְׂפָתֶיהָ, שְׁמוּרוֹתֶיהָ אוֹרוּ
בַּחִיּוּךְ נִצַּת!
נֵעוֹר הוּא,
'מַה לָךְ הָיָה, בַּת אֲהוּבָה?'
כָּךְ הַבָּרוֹן– וּבִתְגוּבָה
בִּתּוֹ הָגְתָה, 'טוֹב אֲיַחֵל!'
דּוֹמַנִי, לא יָכְלָה מַלֶל
יוֹתֵר תַּחַת כִּשּׁוּף אָפֵל.
הוּא הִתְבּוֹנֵן בגֶ'רַלְדִין
רָאָה מוּלוֹ יְצוּר עָדִין:
(מַבָּע הַצַּעַר כּה קוֹסֵם)
אוּלַי פָּגְעָה מִבְּלִי הֵשֵׂם
בקרִיסטבֵּל הָעֲנֻגָּה!
הִיא לַאַטָה תְּחִנָּה נוּגַה
שֶׁתִּשְׁלַח מִיָּד לָבוֹא
לַאֲחֻזַּת אָבִיהָּ.
'לא!
לא אֶתֵּן!' לָיאוֹלָיין סָח.
'הוֹ! בְּרֵייסִי בַּארְד בְּךָ אֶבְטַח!
לֵךְ, כִּי מָתוֹק שִׁירְךָ וְרָם,
וְקַח צֶמֶד סוּסִים לָבָן,
קַח נַעַרְךָ הַמָּעֳדָף
נוֹשֵׂא-כֵּלִים אוֹמֵר שִׁירֶיךָ,
בִּשַּׂלְמוֹתֵיךָ הִתְעַטֵּף,
עַל פְּנֵי הָרִים שִׂים פְּעָמֶיךָ,
שֶׁמָּא נַוָּד בֵּן-עֲמָקִים
בְּדַרְכְּךָ מִכְשׁוֹל יָקִים.
'וּכְשֶׁתֶּחְצֶה נָהָר עָכוּר
בַּארְד מְבוֹרָךְ שֶׁלִּי, מַהֵר
מִיַּעַר-הֵלְג לקרוֹנֵן-מוּר
עַד בּוֹאְךָ אַרְמוֹן הָדוּר
שֶׁעַל פְּנֵי סְקוֹטְלַנְד מִזְדַּהֵר.
'בַּארְד בְּרֵייסִי! בַּארְד בְּרֵייסִי! קָלוּ סוּסֶיךָ,
הָחֵשׁ צַעַדְךָ, כּה יִמְתַּקוּ שִׁירֶיךָ,
יַחְרִישׁוּ אֶת צְלִיל מִדְּהָרוֹת-רַמָּכֶיךָ!
לרוֹלָנְד קְרָא, קוֹלְךָ גַּלְגֵּל:
בִּתְּךָ שְׁמוּרָה בְּבֵית לַנְגְדֶייל!
בִּתְּךָ שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ לְיוֹפִי–
בִּרְכַּת סֶר לָיאוֹלָיין בְּפִי!
וְהוּא מַפְצִיר בְּךָ: הַגַּע
בַּפָּמַלְיָה הַנְּהוּגָה
וְקַח הַבַּיְתָה אֶת בִּתְּךָ:
יַקְבִּיל פָּנֶיךָ רַב-דַּרְגָּה
בַּפָּמַלְיָה הַנְּהוּגָה
זֵעַת סוּסָיו תַּקְצִיף צַחָה:
וּבִי נִשְׁבַּעְתִּי, אָז אֶחְזוֹר
מִמּוֹצָא פִּי בְּיוֹם שָׁחוֹר
מִיּוֹם עָלַבְתִּי, חוֹרֵק-שֵׁן,
ברוֹלָנְד ווֹ מִטְרֶיירְמֶיין!–
–מֵאָז אוֹתָהּ שְׁעַת זָדוֹן
קֵיצִים רַבִּים הֶחְלִיפוּ גּוֹן;
אַךְ חֲבֵרִים כָּאֵלֶּה אֵין
כרוֹלָנְד ווֹ מִטְרֶיירְמֶיין'.
אָז הַגְּבִירָה לָפְתָה בִּרְכָּיו
נָשְׂאָה עֵינַיִם מוּצָפוֹת;
ובְּרֵייסִי תְּשׁוּבָתוֹ גִּמְגֵּם
אַחֲרֵי שׂאֵתּוֹ אֶת הַבְּרָכוֹת!—
'דְּבָרֶיךָ, אָב שֶׁל קרִיסטבֵּל,
יִמְתַּקוּ מִכל שִׁיר הַלֵּל;
אַךְ אִם אֶזְכֶּה לְחַסְדְּךָ,
לא לַמַסָּע דַּרְכִּי צָלְחָה,
חֲלוֹם מוּזָר אוֹתִי הִכָּה,
נִשְׁבַּעְתִּי בְּשִׁירֵי סַלֵּק
מִיַּעַר כָּל יְצוּר מַזֵק,
מֻזְהָר בַּחִזָּיוֹן עָתֵק!
בַּחֲלוֹמִי הָיְתָה יוֹנָה,
אוֹתָהּ אָהַבְתָּ, עֲדִינָה,
אֶת שֵׁם בִּתְּךָ נָתַתָּ בָּהּ—
סֶר לָיאוֹלָיין ! בְּהִתְקָרְבָהּ
רָאִיתִי כִּי כְּאֵב הָמְתָה,
בְּעֵשֶׂב יַעַר, לְבַדָּהּ.
מַרְאִית הָעַיִן לא אָמְרָה
מַדּוּעַ כָּכָה הִתְיַסְּרָה;
כִּי לא נִרְאָה דָּבָר אוֹ אִישׁ,
רַק עֵשֶׂב בְּצֵל עֵץ יָשִׁישׁ.
'וַחֲלוֹמִי הִמְשִׁיךְ, עָלָה:
תַּרְתִּי-חִפַּשְׂתִּי מַה יֵשׁ לָהּ;
מַה פֵּשֶׁר כְּאֵב-הָאֻמְלָלָה,
שֶׁבֶּעָפָר הִתְעוֹלְּלָה.
בָּלַשְׁתִּי אַךְ עֵינַי דָּלוּ
מְקּוֹר בִּכְיָּהּ נִשְׁאַר עָלוּם;
וְאָז, לְמַעַן שְׁלוֹם גְּבִרְתָּהּ,
רָכַנְתִּי לְהָרִים אוֹתָהּ,
וּרְאוּ! נָחָשׁ הָיָה אִתָּהּ,
סְבִיב אֶבְרוֹתֶיהָ הוּא נִכְרַךְ.
יָרוֹק כְּדֶשֶׁא עָלָיו נָח,
צָמוּד לְצַוָּארָהּ הָרַךְ;
עִם הַיּוֹנָה הוּא נֶאֱנַח,
צַוָּאר שְׁנֵיהֶם יַחַד תָּפַח!
קַמְתִּי; הָיְתָה זוֹ שְׁעַת חֲצוֹת,
שְׁעוֹן מִגְדָּל נָתַן אוֹתוֹת;
לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר חָלְפָה שְׁנָתִי,
זֶה הַחֲלוֹם נִשְׁאַר אִתִּי–
לְמוּל עֵינַי: חַי, כָּאן, הֲלוֹם!
נִשְׁבַּעְתִּי בִּי אוֹתוֹ הַיּוֹם,
בְּשִׁיר רוֹעֵם וּבְמִּזְמוֹר
לַחְקוֹר בַּיַּעַר הַסּוֹעֵר,
אִם אֵין מַזִּיק שֶׁמִּסְתַּתֵּר'.
כָּךְ בְּרֵייסִי סָח: וְהַבָּרוֹן,
חִיֵּךְ, מַקְשִׁיב מֵהוֹן לְהוֹן;
וְאָז פָּנָה לגֶ'רַלְדִין,
עֵינָיו מָלְאוּ פְּלִיאָה דַּקָּה,
דְּבָרָיו נָשָׂא בְּקוֹל עָדִין:
'יוֹנָה שֶׁל רוֹלָנְד מְתוּקָה,
אָבִיךְ וְגַם אֲנִי נִגְבּוֹר
וְיַחַד צְוָּאר-נָחָשׁ נִשְׁבּוֹר!'
נִשֵּׁק מִצְחָהּ בְּתוֹךְ דַּבְּרוֹ,
וגֶ'רַלְדִין בְּחוּשׁ-עַלְמָה,
עַיִן בּוֹרֶקֶת הִיא עָצְמָה,
הִסְמִיקָה כְּבַת-אֲצִילִים
פָּנְתָה הִיא מסֶר לָיאוֹלִין;
אָסְפָה אֶת שׁוֹבֶל שִׂמְלָתָהּ,
שֶׁמִּיַדָּה הֶחְלִיק מַטָּה;
חָזֵה בִּזְּרוֹעַ הִיא חִבְּקָה,
ראשָׁהּ הִסְתִּירָה בְּחֵיקָהּ,
מַבָּט לוֹכְסָן בקרִיסטבֵּל—
יִשְׁמוֹר, יָחִישׁ עֶזְרָה הָאֵל!
עֵינֵי נָחָשׁ צָרוֹת מִצְמָצוּ;
עֵינֶיהָ שֶׁל גְּבִירָה כֻּוְּוַצוּ,
עַד לְמִידַת עֵינֵי הַצֶּפַע,
וְעִם יוֹתֵר אֵימָה מִרֶשָׁע,
בקרִיסטבֵּל לוֹכְסָן מַבָּט!—
לְהֶרֶף – וְחָלַף הָרֶגַע!
וקרִיסטבֵּל בִסְחוֹר-חַתַּת
תַּחְתֶּיהָ קַרְקַע מַחְלִיקָה,
הִתְחַלְחֲלָה, פַּלְטָה שְׁרִיקַה;
שׁוּב גֶ'רַלְדִין מַבָּט הִתִּיקָה,
וּכְמוֹ יְצוּר שׁוֹאֵף מְנוּחָה,
כֻּלָּהּ פְּלִיאָה וּמְבוּכָה,
שָׁלְחָה מַבָּט, גִּלְגְּלָה עַיִן
פְּרָאִית, לְעֵבֶר לָיאוֹלָיין.
אֲבוֹי! אָבְדוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ
שֶׁל הַעֲלְמָה, וּמוּל עֵינֶיהָּ
רוֹאָה הִיא חִזָּיוֹן אֶחָד!
עַלְמָה חַפָּה מִפֶּשַׁע-חֵטְא,
אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר, מִתּוֹךְ חַתַּת,
טְבוּעָה בְּתוֹךְ אוֹתוֹ מַבָּט,
פָּנֶיהָ נִכְנְעוּ, עָלְתָה
תְּמוּנָה אַחַת בְּמַחְשַׁבְתָּהּ:
וּבְלִי מֵשִׂים דְּמוּתָהּ חִקְּתָה
אוֹתוֹ מַבָּט שִׂטְנָה בּוֹגְדָן!
וְכָךְ עָמְדָה, בִסְחוֹר-חַתַּת,
בְּדִמְיוֹנָהּ לוֹכְסָן מַבָּט
קוֹרֵן בְּלִי דַּעַת אַהֲדָה,
וְאֶת הַכּל אַבָּא רוֹאֶה — –
עַד כַּמָּה שֶׁמַּבָּט כָּזֶה
בְּעֵין תְּכֻלָּה-זָכָּה יִגְאֶה!
וּכְשֶׁעָבַר הַטְּרַאנְס שֶׁלָּהּ
הִיא נָחָה וְנָשְׂאָה תְּפִלָּה:
מַרְגְּלוֹתָיו הִשְׁתּוֹחֲחָה,
'בְּשֵׁם אִמִּי הַמְּנוֹחָה
שַׁלַּח אוֹתָהּ מִכָּאן מַהֵר!'
אָמְרָה וְלא יָסְפָה דַּבֵּר:
מַה שֶׁיָּדְעָה לא תְּמַלֵּל,
נִשְׁלֶטֶת בְּכִשּׁוּף אָפֵל.
לָמָּה חָוַרְתָּ בִּמְבוּכָה,
סֶר לָיאוֹלָיין? יְחִידָתְךָ
משּׂוֹשּׂ לִבְּךָ – מַרְגְּלוֹתֶיךָ
נָאוָה, זָכָּה, זאת שֶׁלְּפָנֶיךָ
לְמַעֲנָהּ מֵתָה גְּבִרְתְּךָ!
הַקְשֵׁב, בְּשֵׁם צִירִים-שֶׁל-אִמָּא
אַל תִּשָּׂא בַּת עָווֹן לִבְּךָ!
לְמַעֲנָהּ, לְמַעֲנִי, מַה
בְּצֵאת נָפְשָׁה תְּפִלָּה הֵשִׂיחָה:
בִּשְׁבִיל תִּינוֹקֶת שֶׁהֵגִיחָה,
אֲשֶׁר תַּגְשִׁים אֶת תִּקְווֹתֶיךָ!
כָּךְ אֶת צִירֵי מוֹתָהּ זִכְּכָה,
סֶר לָיאוֹלָיין!
הַאִם תֶּחְטָא כָּךְ לְבִתְּךָ?
בִּתָּהּ שֶׁלָּהּ וְגַם שֶׁלְּךָ?
בְּתוֹךְ לֵב-ראשׁ שֶׁל הַבָּרוֹן
אִם מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה בָּאוּ,
הֵן רַק לִבּוּ כְּאֵב חָרוֹן,
וְחוֹלְלוּ בִּלְבּוּל וְתוֹהוּ.
לִבּוֹ נִצְבַּט בִּחְרוֹן כְּאֵב,
עוֹרוֹ רָטַט, עֵינוֹ פִּרְאִית,
בְּשֵׂיבָתוֹ לְהֵעָלֵב;
מִיָּד בִּתּוֹ הַיְּחִידִית,
בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁלּוֹ
עִם בַּת תּוֹעָה שֶׁל יְדִידוֹ
קִנְאָה נָשִׁית הִיא וְתוּ לא
וְסוֹף מֵבִישׁ בָּא לְדִידוֹ—
תַּקִּיף גִּלְגֵּל אֶת הַמַּבָּט
עַל פְּנֵי הַמְּשׁוֹרֵר-הבַּארְד,
אָמַר בְּקוֹל חָרוֹן אַפּוֹ:
'מַה בְּרֵייסִי, תִּתְעַכֵּב עוֹד פּה?
אוֹתְךָ צִוִּיתִי!' צִיֵּת בַּארְד;
פָּנָה מֵעִם עַלְמַת מַחְמָד,
אַבִּיר קָשִׁישׁ, סֶר לָיאוֹלִין,
הוֹבִיל אֶת לֵיְדִּי גֶ'רַלְדִין!
הסיכום לחלק II
יֶלֶד קָטָן, שֵׁדוֹן-גֻּמּוֹת,
שָׁר וְרוֹקֵד לְפִי תֻּמּוֹ,
יְצוּר מַקְסִים וּמְרֻצֶּה,
לא מְחַפֵּשׂ – תָּמִיד מוֹצֵא,
אֲשֶׁר לְנוֹכַח מַרְאִיתוֹ
עֵינֵי הָאָב מְאוֹתְתוֹת;
וְעוֹנֶג דְּבַשׁ מָהִיר קוֹלֵחַ
עַל פְּנֵי לִבּוֹ, וּלְמַפְרֵעַ
אַהֲבָתוֹ פָּקְעָה קְצָרוֹת
בַּהֲטָחַת מִלִּים מָרוֹת.
אוּלַי יָפֶה לִכְרוֹךְ בַּסַךְ
רַעְיוֹנוֹת שׁוֹנִים.