גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

סלון

לכל סלון מאור, מקום, אדם במרכזו. לכל מרכז שוליים וקירות.
לכל טרקלין אורחים על קירותיו – גש ובדוק מי תולה את מי.
מה נשתה? תה, קפה. מה נקרא? מי יעמוד ליד הספרייה?
קח ספר, שכב על הספה, ספר על עצמך. פקח עין אחת, האורחים באים. כאן גרטורד שטיין מכנסת אמנים, שם פיטר גרינווי מאכיל אתכם תפוחים. לכל סלון בקבוקים, ריחות חריפים. לכל סלון טוב מגיעים שדים. כל שיחת סלון, כיווּנה לשום מקום, והמקום שיחת היום. כי פטפוט כאן לחם חוק, והעיתון מלא פנינים שבא לחנוק. האם ספר הנופל מאחורי מדף יעבור בירושה? האם יש גבול לסלון, לקיבוץ, לתקופה? האם אסופת אנשים יודעת את עצמה?

יש לנו מילים, ללא ממון ומשרתים. מרטין היידגר אמר שהשפה היא בית ההוויה. במשכנה דר האדם. אלו החושבים ואלו היוצרים במילים הם שומרי בית זה. בשבילי הסלון הוא במילים.