גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

פואטיקה דלא ניידי

כמֶשֶׁק, החוטם הוא כלכלה פואטית. טבעו סחר במטבעות לשון. המצקצק בלשונו ומתריס: "הפואטי כערך בר השקעה?!" – ישמר לנפשו. הימים ימי מיתון ולקח ברור כבר מסתמן: השקעות הנעשות ללא אחריות, פניהן לפי תהום. על התרבות לכלכל את גורלה מחוץ לכבלים השרירותיים בהם היא סוחרת את עצמה לבלי דעת. עליה לדעת את עצמה מתוך השקעה היסטורית נבונה, ולא כרווח ציני קצר מועד.

הפואטיקה הנאספת בצעדים מדודים ונקראת בנשימות עמוקות היא הדלא ניידי של הנפש: אנו מכים בה שורשים, וממנה צומחים. התרבות העברית היא בית הגידול, המשק החי – תנובתה ביוצריה, שורשיה בנופי הארץ. הקיבוץ העיר והגולה, הנפשות ובעלי החיים בה – כולם משק חי.