גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

על הסופר והמוסיקאי

למוסיקאי יש חתול, ולסופר יש כלב. אם יש לסופר חתול במקרה, הוא פונה אליו כאל כלב.
המוסיקאי צריך שישרור סביבו שקט – וגם הסופר – אך בעוד המוסיקאי יוצר רעש, הסופר מעמיק אל תוך הדממה, הוא אמן הפיטפוטים והליחשושים. הפנטזיות שלו נקנות במטבעות לשון. בעזרת עיקצוצי עפעפיו הוא בורא ממלכה.
לשניהם יש קלידים, לאחד פסנתר ולשני מקלדת, אך כשהמוסיקאי יוצר אל הפסנתר פניו מפיקות געגוע ממוקד ואילו הסופר עוטה בלא משים מבע של רוצח- כך על המקלדת יש טביעות אצבעות בעוד על הפסנתר מרקדות סנוניות.
גם לסופרים וגם למוסיקאים יש אישיות אובדנית, כוחם אינו בא לידי ביטוי ביכולת לעדן את דחפי המוות שלהם כי אם באומץ שלהם להופכם לנגישים!
המוסיקאי יורה אל קבוצות של אוזניים, הסופר צועד בסימטאות וממעוף הציפור מביט אל תוך כוס קפה של אלמוני. הסופר בשונה ממוסיקאי זקוק לאנשים, כי במקום בו עוצם המוסיקאי את העיניים פוקח הסופר את עיניו.
למוסיקאים יש טבעת על לפחות אצבע אחת , לסופרים אין טבעות אך לדמויות שלהן יש.
הסופר חייב לאהוב מוסיקה, למוסיקאי לא תמיד יש ספרייה.
אם הם ייפגשו לא יהיה להם בהכרח על מה לשוחח אך כל אחד מהם יתייחס ברצינות גמורה לקופסת הסיגריות של השני.
לשניהם יחס מיוחד אל שולחן הכתיבה, אך למוסיקאי אין זה משנה אם השולחן עשוי מעץ או מפלסטיק, עבור הסופר פלסטיק מעולם לא חווה אכזבה.
אומנם לא ניתן לדמיין סופר ללא חוש הומור אך המוסיקאי גורם בקלות לאנשים לבכות.
אל אצבעותיו של המוסיקאי מחוברים מיתרים לפיכך הגוף שלו הרמוני, אל אצבעותיו של הסופר מחוברות מילים לפיכך הגוף שלו מנוסח.
המוסיקאי מעריץ מושבע של החושך אך חושש ממנו מהסיבות הלא נכונות, הסופר חושש מהסיבות הנכונות אך לא רק מהחושך.