סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הָעִיר
וְלָקַחְתִּי רַכֶּבֶת הַבַּיְתָה.
כַּמָּה רַכָּבוֹת לָקַחְתִּי מִמֶּנִּי
כַּמָּה מְנוּחוֹת צָהֳרֵי תֵּל־אָבִיב נָתַתִּי לְעַצְמִי.
הָעִיר הַזֹּאת גְּדוֹלָה, צַלְּחוֹתֶיהָ לַוְיָן וּדְוָדֶיהָ שֶׁמֶשׁ.
הַסַּפָּה עוֹר, הֶעָצִיץ נוֹבֵל וַאֲנִי שְׁתוּלָה פֹּה
לְפִי הוֹרָאוֹת הַבִּמּוּי.
מָה אֲנִי אַגִּיד לָכֶם צִפּוֹר דְּרוֹר מַמָּשׁ.
שׁוּב הַמַּטְאֲטֵא נוֹשֵׁר וְהַלַּיְלָה יוֹרֵד.
עִיר גְּדוֹלָה כַּסִּי אֶת אֲנָשַׁיִךְ הַקְּטַנִּים
בְּפוּךְ חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.
