נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר
שֶׁהַלָּשׁוֹן חֲשׁוּבָה מֵהַיָּדַיִם.
נִסִּיתִי לוֹמַר
עוּגִיַּת מַדְלֶן.
אַךְ הוּא שֶׁלְּשׁוֹנוֹ
נִמְצֵאת רַק בְּרֹאשׁוֹ
וּזְמַנּוֹ אֵינוֹ אָבוּד
מִתְקַשֶּׁה לִטְעֹם
אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים שֶׁלָּךְ,
אֶת זִכְרָהּ הַלָּכוּד.
הָיִיתִי יָכוֹל לוֹמַר:
שְׁחוּמָה כַּאֲחוֹתִי, מְתוּקָה וּפְרִיכָה
בַּשִּׁלּוּב הַנָּכוֹן שֶׁל שׁוֹקוֹלָד וּבָצֵק.
אֲבָל אָז תִּטְעֲמוּ אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים
שֶׁלָּכֶם, וְלֹא אֶת זוֹ שֶׁלָּהּ אֶשְׁתּוֹקֵק.