גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 16 16, קיץ 2020 קַיִץ זֶה

משחק של כבוד

עומד עירום מאחורי הדלת הסגורה ומחכה. בכל יום שלישי בשבוע בשעת הערב היה אליעזר קם ממיטתו באורח פלא, פושט את הפיג'מה, ונעמד ערום כביום היוולדו מאחורי הדלת החומה, הסגורה. הצל שלו, שעתה חש חופשי ללא מחסום הבגדים היה משתחרר ממנו ויוצא אל מועדון שבו נערכו משחקי קלפים – יש הרגלים שאי אפשר להפסיק.

היתה זו שעת לילה מאוחרת כשהצל שלו עבר זה מכבר מבעד חור המנעול בדלת הפלדלת, החליק במהירות במורד המדרגות, יצא אל עבר הרחוב השומם ומשם אל בית הקפה אשר בשעות הלילה הוסב למועדון קלפנים. במקום זה אליעזר היה מבלה ומהמר בקביעות לפני שהרופאים המומחים קבעו שלקה בנפשו ועליו להשאר מרותק למיטתו. חבריו למשחק במועדון הקפידו לשמור על מקומו והיו מניחים לשולחן מספר קלפים וקוניאק שהיה רגיל לשתות. הם שמרו על כבודו של אליעזר, הוותיק מבין אנשי החבורה והפוסק בכל מחלוקת במשחקם. כבודו ריחף ממעל עד שעלה השחר.

בבוקר למחרת, המטפלת הסיעודית היתה מחזירה את אליעזר  אל חדרו תוך שהוא מספר לה על מהלך משחק הקלפים בו היה שותף במשך הלילה ועל שלום חבריו הוותיקים. בסיפוריו כה דייק בפרטים, עד שהיתה מוכנה להישבע שאכן בילה את הלילה במשחק. כשהגיעו סמוך למיטתו הלבישה אותו המטפלת בפיג'מה, לא לפני ששכנעה את הצל לשוב ולהיצמד לגופו.