עומד עירום מאחורי הדלת הסגורה ומחכה. בכל יום שלישי בשבוע בשעת הערב היה אליעזר קם ממיטתו באורח פלא, פושט את הפיג'מה, ונעמד ערום כביום היוולדו מאחורי הדלת החומה, הסגורה. הצל שלו, שעתה חש חופשי ללא מחסום הבגדים היה משתחרר ממנו ויוצא אל מועדון שבו נערכו משחקי קלפים – יש הרגלים שאי אפשר להפסיק.
היתה זו שעת לילה מאוחרת כשהצל שלו עבר זה מכבר מבעד חור המנעול בדלת הפלדלת, החליק במהירות במורד המדרגות, יצא אל עבר הרחוב השומם ומשם אל בית הקפה אשר בשעות הלילה הוסב למועדון קלפנים. במקום זה אליעזר היה מבלה ומהמר בקביעות לפני שהרופאים המומחים קבעו שלקה בנפשו ועליו להשאר מרותק למיטתו. חבריו למשחק במועדון הקפידו לשמור על מקומו והיו מניחים לשולחן מספר קלפים וקוניאק שהיה רגיל לשתות. הם שמרו על כבודו של אליעזר, הוותיק מבין אנשי החבורה והפוסק בכל מחלוקת במשחקם. כבודו ריחף ממעל עד שעלה השחר.
בבוקר למחרת, המטפלת הסיעודית היתה מחזירה את אליעזר אל חדרו תוך שהוא מספר לה על מהלך משחק הקלפים בו היה שותף במשך הלילה ועל שלום חבריו הוותיקים. בסיפוריו כה דייק בפרטים, עד שהיתה מוכנה להישבע שאכן בילה את הלילה במשחק. כשהגיעו סמוך למיטתו הלבישה אותו המטפלת בפיג'מה, לא לפני ששכנעה את הצל לשוב ולהיצמד לגופו.
