על החתול שרצה להיות מפורסם וקינא בבבואתו

מקס החתול גר בביתו, כמובן
כמו כולם יש לו
חדר, צעצועים ומזרן.
יש אימא אוהבת וסריג מגושם,
וכל הדברים הללו זה לא סתם.
אבל יום אחד – והיום הוא היום –
מקס מחליט: משעמם לי שעמום איום.

הוא רודף אחרי צלו,
מלקק פרוותו,
משחיז ציפורניו,
רהיטים בין שיניו.
ובכל זאת משעמם לו עד הזנב.

לשחק עם חברים, זה רעיון
ייתכן ונמצא סוף סוף פתרון
אבל ניב העכבר מתגנדר,
צבי הקיפוד, את קוציו מפדר,
אלה ורוני, הילדים,
מרותקים לספה, בטלוויזיה צופים
ואפילו חברו, עמי הצב,
על הפנים שם קרם להחליק את קמטיו.

עדיין משועמם שעמום משמים
חתולינו מרהיב עוז,
וניגש אל ספת הילדים.

אלה ורוני שמחים,
ליטוף קטן הם מלטפים
ואז שוב במסך בוהים.

מקס רוטן, אלה ורוני מגבירים,
הם רוצים לשמוע את דברי המפורסמים.
חתולינו יודע, עכשיו זה ברור:
גם הוא בתוך צג הטלוויזיה
צריך להיות סגור.

קפץ מהספה, קישקש ככלב בזנב
ולאולפן הטלוויזיה שם מיד פעמיו.

מנהלת הטלוויזיה לא התפלאה:
חתול, קנגורו, ליצן וכרסתן,
כולם אצלה כבר עמדו בתור
רוצים להיות מישהו מפורסם.
פמפמה בסיגר, צמצה את עיניה,
ומייד שאלה: "מה לעשות אתה יודע?"

ליילל, להתכרבל, להיות חמוד,
ואם צריך, לטפס על עמוד.

בקיצור, השיבה, ובלי יותר מדי פלפול:
אתה סתם חתול.
כדי להיות מפורסם זה לא מספיק.
לדעת משהו לעשות, זה לא יזיק.
מיילל אמרת? זה בכלל לא רע –
אולי תיקח שיעורי זימרה?

רץ, ניתר, קפץ, קרטע,
מקס את הדרך יודע.
אל בית הספר לפיתוח קול,
אם הם יכולים גם הוא יכול
דפק על השער, סידר זנבו,
ואב הבית בא לקראתו.

לילל אני יודע, הכריז,
עכשיו צריך את מיתרי הקול להשחיז.
לשיר, לזמר וקולות לעשות,
בכל אלו אני מבקש להתנסות.

ובכן חתול צעיר ויקר,
בשביל ללמוד זמרה צריך לשלם שכר.
ככה זה, לכל דבר יש מחיר
ובתמורה את גרונך מורה בכיר יכשיר.

קיפץ מקס, אסף צעצועיו,
ואל אב הבית שב.
הנה עצם ישנה והנה חייל,
ואם תחפש טוב תמצא גם סנדל.
דברים משובחים, שכל משופם ירצה,
עכשיו את הפוטנציאל שלי תמצה.

מצטער מר חתול,
זה לא מספיק,
גם את החלב שהבאת
תצטרך לכיסי להחליק.

חתולינו עיקם את שפמו,
איך בלי חלב ימלא את בטנו?
אבל על קרקור בטנו הרכה,
הוא מוכן למחול ללא מועקה.

קח את החלב וכל מה שתרצה,
העיקר שאת גרוני תרצה.

עבד, למד, ילל, הזיע
וכעת עושה קולות עד הרקיע.
החתול שלנו ממש זמר
ולאולפן צועד גאה ומאושר.
דופק על הדלת, מכחכך בגרונו:
ביקשתם זמר? הנה אני פה.

כל יודעי הדבר אליו מסתובבים
ישובים בכיסאות עור יפים –
אינך רואה שבישיבה אנחנו נמצאים?
תבוא מחר ואולי מחרתיים.
בעצם, נהייה יותר פנויים,
בעוד שנתיים.
הדלת נטרקת, כמה נורא.
מקס שלנו מרגיש בעיניו בעירה.

לפתע הוא לחדר חוזר,
ואת הדלת פותח מהר.
מצטער חברים שוב על ההפרעה,
אני רק חתול קטן ולא אישיות בכירה,
אבל את נשמתי מכרתי, למדתי לזמר,
לא נשאר לי חלב, גם לא משהו אחר
אז תקשיבו לי רגע, שר
לפני שתבחרו מישהו אחר.
נו, אפשר להתחיל?

אין צורך חתולון, זה לא נורא.
שב תרגיש בנוח, תצטרף לישיבה.
וחלילה אל תרגיש לא נעים,
אתה בדיוק מי שאנחנו צריכים.

מקס נדהם ונבוך
מהסס בתוך החדר לדרוך,
חיש קל הוא משתכנע
וחלב מהכד שמוגש לו גומע

הוא חצוף, הוא מוכשר,
הוא מקרין ביטחון,
החתול הזה הוא ממש פתרון.
לא צריך שחקן בתקציב מנופח,
הגור שלנו בהחלט עובר מסך.
טייפ קאסט מושלם,
כך אמרו והסכימו כולם,
ומקס החתול הגיע למסך הקטן.

אלה ורוני לא מאמינים,
מקס ושפמו בטלוויזיה מככבים.
כשהוא חוזר לביתו כולם מתגודדים,
ובשביל חתימה צבי מוכן לתת את הקוצים.
כולם סביבו, ראשו סחרחר,
הרי כעת הוא אהוב ומוכר.
שוב לא יידע שעמום,
ובחתולות מזונבות ירביץ…

פמפום. מפמפם לו צבי הקיפוד,
החבר שלי מפורסם מאוד,
הילדים מתגאים
העכבר מתנפח
החתול הוורוד? זה סתם אורח פורח
אנחנו מכירים את הכוכב העולה
להתחלף איתנו, מי אינו רוצה?

מקס מאושר, הולך לישון.
מחר באולפן יש להציג כישרון.
לא נשארו הרבה שעות,
אין זמן בטלוויזיה לצפות.
אולי רק קצת מהתוכנית האהובה,
הרי מקס החתול מופיע בה.
איזה חמוד וכמה מוכשר,
והרי זה הוא, שיהיה כזה גם מחר.

קשה בבוקר לקום ולילל.
אבל לכוכב אמיתי אסור להתעצל.
צריך למהר, לרוץ, לנסוע,
ובלי לאחר את המרחק לגמוע.

והנה כמה מפליא,
על כל עמוד או שלט טרי,
מופיעה דמות עטורה בשפם.
מקס החתול הכי מפורסם.
אבל אסור להביט, לא כדי להתעכב,
כולם יכעסו אם קלות דעת לראשו תתגנב.

עמוד פה, בעצם שם.
חייך, הרצן, משוך בשפם.
יום הצילומים הזה הוא לא סתם.

קשה כל כך וקצת מבלבל
רוב הזמן הוא רק פקודות מקבל.
האם נדמה לו, או שמא זה בא?
כן לפעמים הוא משועמם,
בלי שום סיבה.
אבל זה לא משנה,
הוא עכשיו מפורסם
והרי הוא לא עשה את כל זה
רק בשביל עניין,

לבית הוא חוזר שמח לבב.
מיד יתנפלו עליו באהבה כל חבריו.
מגיע מהר, צועק הנני,
ואז תוהה – "למה איש לא עונה לי?"
כולם, מסתבר, מול הטלוויזיה מסובים,
במקס החתול לצפות הם מבקשים.

עזבו הכל, כעת אני כאן.
אפשר את החתול השני לכבות מזמן.
עכשיו אני חי, שידור ישיר.
את הטלוויזיה אתם יכולים לחנות להחזיר.

אוי בשקט תהיה, זה מאוד מפריע –
מקס החתול מיד למרקע מגיע.

אלו שטויות, הרי זה אני.
למה לכם לצפות בשני?
אני אמיתי, הוא רק מוקרן
ואם תכבו את הטלוויזיה
הוא בכלל יעלם מכאן.

מילים גבוהות, עכשיו תשמע,
מול מקס החתול אין לך תקומה.
הבט עליו, הבט עליך,
בדוק היטיב את דבריך.
הרי שפמך לא מחצית מפואר כשפמו,
פרוותך הרגילה לא מבריקה כשלו,
החיוך שלך צר, העיניים פחות כחולות
מדוע אתה חושב שאליו תוכל להשתוות?
לא אינך הוא והוא לא אתה.
עכשיו שב איתנו בשקט או תתרחק מהספה.

המום פגוע ובעיקר מבולבל,
חתול בשם מקס מהמסך נבהל.
התרחק, התכרבל וקצת בכה.
עד שגילה שמקס מצוייר לו על השמיכה
על כריות, ציפיות ואפילו על כוס
מופיע חתול-מותג בו הוא מתחיל למאוס

אבל סוף טוב, הכל מדהים
מקס ובבואתו באושר ועושר חיים
וכשהוא מבקש את זנבו למות
בבואתו מחייכת, משדרת תמימות