עיר-תחתיות נמוכה ואפורה כולה אולמות-מסדרונות-מבוכים עד-הים
באולמות התחתיים חתונת-פאר נמשכת (אם-כי לוּטָה אפור)
בצידה חיוורת-אילמת על הגב מוטלת אֵם-הכלה – זחל גדול-כבד לא-מוגן כלל – מתחת לתקרה-נמוכה ריבועים-ריבועים-משבצות-משבצות אור-לבן-מט (בלי-הרף) משבצת-אחת מקושתת הייתה מוארת מבחוץ
(הייתה ילדה צייתנית – כנועה וטובה הייתה – וכך הגיעה עד הלום)
הורי-החתן
הורי-החתן היו מהלכים אט-אט בממלכת התחתיות אֵם-החתן הייתה מעשנת סיגרילה נתונה בפומית ארוכה לבושה שמלה אפורה צרה-ארוכה כפפות-עד-המרפקים עיניים-מאופרות-איפור-כבד אבי-החתן בחליפה מהודרת-אפורה ובעניבת-פסים-שחור-לבן הולך בעקבותיה (איך זה אין-אוכל אין-שתייה הרי יש יובש פה הרי הצמא גדול נורא)לב אם
כל אותו זמן האֵם הייתה מקרבת לשפתיים היבשות של הבת-שלה מקלון-שלגון מלופף תחבושת טבולה במי-קרח שתמצוץ (והיא צריכה למצוץ חייבת-למצוץ אבל הרצון האמיתי שלה זה לא-למצוץ) פעם האכילה אותה האֵם בכפית לפה-גדול ביצה-רכה-נוטפת ו/או דייסת-קווקר (ואיפה הבת-של-הבת – הכלה – כל הזמן הזה אפילו לא רואים אותה כמה שהיא יפה)
אֵם הכלה
כמה שעות או כמה שבועות – כל-זמן-החתונה – אֵם-הכלה הייתה מוטלת על גבה על מיטה-מוקפת-סורגים לְמטה-לְמטה מצב של לא-כלום פנים-למעלה ידיים-קשורות-לצדדים אפס-כוח אין-קול אנשים עוברים-שבים תקרה-על-הפנים אין אוויר
(האם היה פה רצח – או לפחות ניסיון-רצח)
התקרה לבנה מדי האור לבן מדי
התקרה הלבנה הייתה בלי ספק לבנה-מדי האור הלבן היה לבן-מדי / מעוור-מדי
(מה עשית-כבר / מה עשיתי)
(הבד הלבן [הלבן-מדי] הכותונת הלבן-פשתן
פעם מסדין-כותנה לבן תפרתי שמלת גב-חשוף שתי כתפיות מצטלבות היו לה על הגב ששזוף היה וחלק [ובחג שבועות שמלה לבנה קצרצרה מכווצת בחזה רקומה פרחים זר על הראש שמו לי אספרגוס דוקרני כמה חגיגי זה היה כמה מרומם / כמה דוקר])
ברקע סיפור הילדה
ברקע הסיפור הזה (אחד מהסיפורים) יש סיפור על הילדה שנולדה עם החור בלב – חור שבסופו של דבר מוביל אותה לשיתוק של מחצית-גופה –
(היא נולדה ככה – אף אחד לא היה ממש אשם בזה [בניגוד למה שהיא עצמה חושבת])
בלב המאפליה
(מלמטה-עד-למעלה) לא חושך היה – דווקא אור אור-גדול-מאוד חזק-מאוד אור-זרקורים-ממש וכל האור-הגדול עלי בשביל לראות אותי היטב לראות מה אני עושה איך אם אני נושמת/מתנהגת לראות שלא איעלם פתאום (זו הכוונה) וכל-האור-הזה מטשטש הכול את כל השאול-תחתיות-הדהויה אפרפר-לבן-חזק עד שכל הגבולות מתעמעמים הכול נשטח
וכל הזמן רעש-בלתי-פוסק
והיה שם כל הזמן דיבור-דברים הייתה התרוצצות בלתי-פוסקת – מה-כל-המהומה – אמרתי – שקט-שיהיה-כבר מכל הרעש הזה (אבל מי-כבר לובש שמלות לבנות היום [חוץ מכלה ביום חופתה] הרי לבן זה מתלכלך נורא תיכף ומיד כתמים-כל-מיני ותראי-כבר איך-זה-נראה [נורא])
וכל הזמן בכי
והיה בכי הרבה-הרבה בכי
(אם-כי עצור/דמום)
והאב היה יושב מנגד ואוכל-את-עצמו (אבל גם שותק וגם צוחק בסתר ליבו) וגם חושב – האִם זו הילדה הקטנה שהייתה לי
והאֵם הייתה דאגנית-חרדנית-עסקנית
תיאור החתן
החתן היה מי שליבו נתון כל-כולו לאור (ודווקא לאור החזק-הממוקד-המטשטש ששוליו כמעט אינם קיימים אלא רק מוקדו-הממוקד-עד-בלי-די) הוא לא ראה מרוב-האור ואז כשהוא הסתכל – המבט שלו היה ממית (והכלה-שלו רצתה שוב ושוב להוציא דבש-מסלע)
והכלה
(תיאור הכלה יובא בהמשך – דמות הכלה חידתית לעת עתה –
– האִם היא אוהבת את חתניה
– האִם עברה התעללות-מינית-קשה
– ומה יהיה על ציפיותיה
זאת ועוד – הכלה אינה יודעת עדיין שחתן-זה הוא עיוור-מחשכים על כל פרטיהם-הקטנים / שעיניו נשואות רק למעלה [ולפעמים לצדדים] בעוד שהיא הכלה למטה [לפחות למחצה] וכך תשוקתה למעשה לא עשויה להתממש)
