גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

והרי החדשות!

אני מכור לחדשות. לא קשה להתמכר לחדשות בישראל, שכן בדומה להתמכרויות אחרות, גם היא מגיעה במנות, במרחקים ובריכוזים שלא מאפשרים לחיות בלעדיה. הזמנים בהם ההתמכרות היא הקשה ביותר היא בעת מלחמה, אז החדשות משודרות 24 שעות ביממה. מיחזור התוכן הוא אינסופי, עוד ועוד מומחים מגיעים לאולפנים להעניק לנו הצופים ממיטב הידע שברשותם.

בשנה שעברה, קיץ 2014, עברה עליי תקופה לא פשוטה, שקשה להציב את גבולותיה. לא ברור מתי החלה, לא ברור מדוע – אבל היא ללא ספק עסקה במרווח שבין הבריאות והגוף, דרך סטרס ולחץ, ועד למתח הפוליטי הגואה שהגיע לשיאו במלחמה בעזה. בפעם הזו, יותר מהמלחמה שפרצה שנתיים קודם, חשתי את הקרבות, השידורים, הטילים ואזעקות  בבשר, על הגוף. כאבים מכאבים שונים, סאגות ארוכות של ביקורים תכופים אצל רופאים, חדרי מיון ומה לא. זה לא חדש לי – אבל בהחלט המינון היה חריג, מדיר שינה ומעציב. התגובה שלי לאבסורד המשולב, הבריאותי והפוליטי, היה בדמות ציוריים דיגיטליים יומיים שהעליתי לפייסבוק. דיוקנאות עצמיים, צילומי מסך מהטלוויזיה ובעיקר משידורי החדשות, ראיונות עם פוליטיקאים ואנשים "חשובים", ביקורים אצל ההורים שהפכו לצפייה מתמשכת בטלוויזיה ושיחות על בריאות וחרדה, תכניות בישול, קלטות ללימוד תופים (שהפכו, בעיניי, למטפורה לתופי מלחמה רועמים) ועוד. בליל של דימויים שטוחים וצבעוניים.

כששוחחתי עם אוצר התערוכה "זרעים רעים של קיץ", דור זליכה לוי, לגבי העבודה שאציג בתערוכה, התחוור לנו שבכדי למצות את העברת החוויה שהזכרתי למעלה, עליי לשלב מספר סוגי מדיה.
פרפורמנס: שכבתי על ספה, ב"סלון" מאולתר, בוהה בטלוויזיה שהקרינה לופ בן כ-10 דקות של הציורים המרצדים. הדמות הגברית, זו שאמורה להיות מיליטנטית, מגויסת למילואים כשהיא נקראת אל הדגל, שוכבת חסרת אונים, שקטה, כנועה על הספה ובוהה, לא מתקשרת עם הסביבה.
מיצב: הפרפורמנס ארך כשלוש שעות, ולאחר שעזבתי את הגלריה – העבודה המשיכה לעמוד עוד מספר שבועות בהיעדרי, מזמינה את הצופים לבצע את הפרפורמנס ולשבת מכוסים במקומי. החלל מורכב מטלוויזיה שמקרינה ללא הרף "חדשות", חלל המכיל עציץ, שטיח, ספה, כרית, נעלי בית, שמיכה ואת הספר "השליטה הגברית" של הסוציולוג Pierre Bourdieu, אשר הרבה לעסוק בטלוויזיה והגמוניה.
מיצב הווידאו מורכב ממצגת אנימטיבית של ציורים דיגיטליים, שגם הם בעיניי שאריות של פרפורמנס – פעולת הקלט-פלט בצפייה של אמן בשידורי התקשורת ההיסטריים בתקופת המלחמה ב-2014, וללא ספק זורע את הזרעים של המלחמה הבאה.

IMG_6204IMG_6207צילומים: הילה עידו