שָׁתַלְתִּי יִצְמַח
אָהַבְתִּי אֶשְׂמַח
אַחְ-חְ, לא כָּךְ:
כִּי צָמַח לִי עָקוּם
וְהַאַהֲבָה זֶה קִשְׁקוּשׁ בַּקּוּמְקוּם.
דָּפַק יִכָּנֵס
נִכְנַס הוּא יִשְׁהֶה
(נִשְׁתֶּה תֵּה?)
לא, לא זֶה:
כִּי שְׁהוּת זֶה דָּבָר שֶּנִּגְמָר
וְגַם
הַסּוּכָּר.
פָּרוּץ זֶה אָסוּר
אַךְ פָּתוּחַ מוּתָר
פָּתוּחַ —
בָּטוּחַ מוּתָר!
אוֹי, מָר, מָר:
רַק פָּתַחְתִּי וּכְבָר לא
נִשְׁאַר
וְהַתֵּה
קָר.