מַה שֶּׁהִפְתִּיעַ אוֹתִי בִּמְיֻחָד, לא הָיָה הַכֶּתֶר הַזֶּה הַמַּלְכוּתִי
וְלא הַמַּבָּט הַזֶּה שֶׁל "אַל תִּתְעַסְּקוּ אִתִּי"-
אֶלָּא הָאוֹמֶץ שֶׁלָּהּ לְהִתְקָרֵב
כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי כּוֹתֵב.
"יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד" אָמְרָה הַדּוּכִיפַת
"כֵּן מַה?" שָׁאַלְתִּי
"אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיָּדְעוּ שֶׁדַּוְקָא לִי מְאוֹד מְאוֹד אִכְפַּת!"
"מִמָּה אִכְפַּת לְךָ? אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאל", (הִיא הִנְהֲנָה שֶׁאֶפְשָׁר),
"וְאַתָּה תִּכְתּב כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר?"
"אֲנִי אֶכְתּב כָּל דָּבָר וְדָבָר."
"טוֹב", אָמְרָה וְקִפְּלָה אֶת הַכֶּתֶר,
"בּוֹא נַעֲשָׂה בִּדְבָרִים קְצָת סֵדֶר.
מְאוֹד אִכְפַּת לִי מַה חוֹשְׁבִים עָלַי וַאֲנִי לא כָּזאת שֶׁלּא מְעַנְיֵן אוֹתָהּ מַה שְּׁאַר הַצִּפּוֹרִים עוֹשׂוֹת וּמָה אוֹמְרִים בַּקִּנִּים,
אִכְפַּת לִי מֵהַסְּבִיבָה, וְאִכְפַּת לִי מְאוֹד מֵהַשְּׁכֵנִים,
וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לִי כֶּתֶר זֶה לא אוֹמֵר
שֶׁאֲנִי מִתְנַשֵּׂאת וְשֶׁיֵּשׁ לִי כּוֹחוֹת,
זֶה פָּשׁוּט פָּטֶנְט כָּזֶה שֶׁעוֹזֵר לִי לִנְחת".
"לִנְחת?"
"כֵּן, זֶה אוּלַי נִרְאֶה פָּשׁוּט וְקַל
אֲבָל בִּשְׁבִיל לִנְחת עַל הַדֶּשֶׁא
כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ זְקוּקִים לְשִׁוּוּי מִשְׁקָל,
לְמַזָּלִי הַכֶּתֶר שֶׁלְּרָאשֵׁי נִפְתָּח
כְּשֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲמד בְּמָקוֹם אֶחָד,
וְעוֹזֵר לִי לא לְהִתְנַדְנֵד מִצַּד לַצַּד.
רָשַׁמְתָּ הַכּל?" שָׁאֲלָה אוֹתִי הַדּוּכִיפַת,
וְאָז פָּרְשָׁה לִכְבוֹדִי אֶת הַכֶּתֶר הַיָּפֶה שֶׁלָּהּ וְשׁוּב קִפְּלָה וּפָרְחָה בְּבַת אַחַת.
