כבר יותר משלוש שנים שהאלבום ״השעה הכי יפה – משירי יותם ראובני״ מנסה לעטות עור, בשר וגוף. זה לא היה קל, אבל עכשיו, סופסוף, הוא בעולם – 30 מוזיקאים, 28 שירים, דויד פרל אחד שיודע לחלום ומדביק אחרים בחלומות שלו התחברו לשירה של יותם ראובני, אחד המשוררים העדינים, המדויקים, והכואבים שידעה העברית. אתם יכולים למצוא אותו בבנדקאמפ וביוטיוב, ואפילו לשלם סכום סמלי ולקבל ביחד עם כל היצירות את חוברת–האלבום הכי יפה שראיתי מזה שנים. לתת למילים של ראובני, לעשות בכם חיים: בעיר, במדבר, או בשלג (על שמאלכם נשר, על ימינכם עורב), לשאול את עצמכם כמו תקליט שבור, או להביט בנעורים החמקמקים מתבזבזים.
אנחנו שמחים להביא בגיליון שלנו שירים יפיפיים שעוסקים בנושא, כמו גם את דברי הפתיחה של דויד פרל לחוברת ולפרוייקט הנפלא הזה.
התבוננות מתוך התרחשות
השנה היא 2000 ואני בן 15. עולה חדש–ישן מארמניה, קשור בחוטים דקים לשפה העברית. באחד המעברים הנטושים ומעלי האבק בספריה העירונית של מעלות–תרשיחא אני נתקל במקרה ולא במקרה בספר שירה יתום שנקרא "דיווח מתוך התרחשות" של משורר שמעולם לא שמעתי עליו בבית הספר – יותם ראובני. הצימאון למילים שיהדהדו או ירחיבו את מילון המושגים הרגשי שלי – בשפה שמאז השתקעה בי כמעט לחלוטין, ועדיין לפעמים אני מתקשה להסביר אותה – דחק בי לפתוח את הספר שמולי. העיניים והלב נחתו על השיר "השעה הכי יפה". קשה לי לתאר במילים את מה שהרגשתי כשקראתי את השיר הזה. גם לומר שקראתי אותו תהיה טעות. בעצם שתיתי את המילים, הרגשתי אותן עוטפות אותי, מסבירות את העצב שיושב בתוכי בנינוחות לצד שמחה וציפייה של נעורים. ואז עוד שיר ועוד אחד והלב שלי פורח תוך כדי צניחה חופשית. באותו רגע החלטתי לעשות מעשה שהיה חריג ביחס לאופי שלי ולגנוב את הספר מהספריה, תוך כדי הסתרתו בתוך הנעל ויציאה בצעדים איטיים ומסורבלים (ובכלל לא חשודים). הספרניות לא ידעו לאיזה אוצר הן נותנות להתגנב החוצה.
15 שנים לאחר מכן והספר מעולם לא עזב אותי, עם כל השירים שכבר הכרתי היטב, שירים שהצמיחו בי חיים ונופים רגשיים. בהחלטה של רגע ומתוך דחף גדול הבנתי שאת השירים האלו צריך להוציא החוצה אל העולם, ובתור אוהב מוסיקה מושבע היה לי ברור שהדרך לעשות זאת תהיה לתת להם קול, מנגינה ומלודיה. אולי לא לכולם אבל לפחות לחלק נכבד. מפגש קצר עם יותם ראובני, שבירך על הפרויקט, שלח אותי להגשים את החלום, וכך קרה ש-30 שירים קיבלו חיים מ-28 מוסיקאים שונים, מוסיקאים שבעצמם מהווים חלק בלתי נפרד מהפסקול של חיי בשנים האחרונות.
אני מרגיש שעכשיו זה הזמן להחזיר את הספר הגנוב לכל מי שחיפש אותו בספריה, ולכל מי שלא חיפש – וימצא.
דויד פרל, תל אביב, 2017
אני מנסה לגעת בעצמי
סיון לוי
אֲנִי מְנַסֶּה לָגַעַת בְּעַצְמִי. אֲנִי
כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
כְּדֵי לָגַעַת בְּעַצְמִי. אֲנִי נוֹגֵעַ
רַק בַּהֲזָיָה
מְפֻעְנַחַת בְּשָׂפָה מֵתָה
לְיַד הַיָּם
בְּשֵׁם בָּדוּי. בַּגּוֹלָה.
לינק: http://bit.ly/2yq5pWV
לחן | סיון לוי
קו–פרודקשן, פסנתר, שירה | סיון לוי קו–פרודקשן וגיטרות | רועי אביטל
סמפולים, תכנותים בס וסינטים | אורי רוסו הקראת שיר | יותם ראובני
Photo | Fredy Mouly
בובה בתוך בובה
אלון לוטרינגר
אֲנִי אוֹמֵר מָה שֶּׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
מָה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֲנִי שׁוֹמֵר
לְעַצְמִי כְּשֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֵב
בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלָה
וּבַלַּיְלָה כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא לַיֶּלֶד
שֶׁיִּרְאֶה
אֵיךְ אֲנִי כּוֹלֵא אֶת הָעֶרְגָּה
בְּתוֹךְ עַצְמִי בֻּבָּה בְּתוֹךְ בֻּבָּה
בְּתוֹךְ בֻּבָּה סְדוּקָה אֲנִי
כּוֹלֵא אֶת הָעֶרְגָּה בְּתוֹךְ עַצְמִי.
לינק לשיר: http:/bit.ly/2wUfHgt
לחן | אלון לוטרינגר
עיבוד, שירה, נגינה, הקלטה ומיקס | אלון לוטרינגר
Photo | Mateusz Zieliński | szachmatt
