מעשה בצעיר קל דעת ששמע רבות על המחר, על כן החליט לצאת ולחפשו. מאחר ולא ידע היכן להתחיל בחיפושיו, החליט לצאת אל המקום הכי מרוחק שהכיר. ברגל עבר את הגבעות, על גבי חמור חצה את העמקים, בבטן ספינה צלח את הימים. כך הגיע אל קצה העולם.
בקצה העולם עמד יער. בבטן מקרקרת וגרון ניחר הידפק על דלתה של בקתה בודדה על מפתנו של היער. אישה מזדקנת וכלל לא יפה פתחה את הדלת, נענתה לתחינתו והזמינה אותו להעביר עימה את הלילה.
עם בוקר זרקה לעברו המזדקנת: "המחר לעולם לא יגיע."
יצא הצעיר את הבקתה והחל חוצה את היער שבקצה העולם. בקצה האחר מצא בקתה נוספת, מבודדת כקודמתה וזהה לה לחלוטין. אותה קלות הדעת שהוציאה אותו למסע התדפקה עתה על הדלת, ובחיוך ילדותי בישר לאישה המזדקנת והכלל לא יפה שפתחה לפניו את הדלת: "אני מחפש את המחר." – "המחר אינו נמצא," אמרה המזדקנת, "תבוא היום."
חיכה הצעיר מחוץ לדלת עד שחש כי הגיע היום, אז שב והתדפק, אלא שאותה מזדקנת חזרה ואמרה: "המחר אינו נמצא, תבוא היום." המתין הצעיר עד שחשב כי הופיע היום והתדפק בשלישית, רק על מנת לשוב ולשמוע את המזדקנת אומרת: "המחר אינו נמצא, תבוא היום." ומכיוון שקל דעת היה, נותר הצעיר עומד ומתדפק, מבקש את המחר ובכל פעם זוכה באותה התשובה: "המחר אינו נמצא, תבוא היום."
