גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

בַּמַּיִם

 "בתי מלון הם התקדים החי לבתי קברות רבי קומות, כי בתוך בתי המלון האלה, קורים דברים שלא קורים אף פעם בחיים של האנשים שישנים בהם, בבתיהם המקוריים. אנשים כתבו על זה שירים, זה נמצא בסרטים, הנה, אני עכשיו כותבת לכם פה את השתלשלות האירועים, לפחות ממה שאני זוכרת. אני לא יודעת אולי אני עדיין תחת ההשפעה, ואני מנסה לפרק את צמד המילים הזה בתי מלון, בתי קברות, מיטות לבנות רחבות, סדינים, תכריכים, אבק, עובדי מלון שנעים בשקט, עובדי בתי קברות שנעים בשקט.”

אישה יוצאת לנסיעת עבודה בשנגחאי. במלון התלת מגדלי והעצום שבו היא מתאכסנת היא מעבירה את הזמן אחרי העבודה, מנסה לתת צורה לשעות המתמוססות. היא מרגלת אחרי זרים, וגם אחרי עצמה; ואז היא פוגשת גבר זר ועמוס גינונים האם הוא ריגל אחריה? מתישהו הוא שואל אותה אם היא שוודית. היא מתכוונת לתקן אותו, אבל כבר לא בטוחה שזו טעות. אחרי הכל, היא לבדה בעיר זרה, בעולם שהופך מוזר מרגע לרגע, עולם שגם המקום שהשאירה מאחור משתקף בדלתות הזכוכית שלו כמו זיכרון של חיים אחרים. אנחנו שמחים להביא לכם קטע מתוך הנובלה הגרפית ״בַּמַּיִם״, שהוא שיתוף פעולה אמנותי בין המשוררת תהילה חכימי והאמנית לירון כהן.

bamim-001-132-40

bamim-001-132-41 bamim-001-132-42 bamim-001-132-43