כֻּלָּם הָלְכוּ לַטֶּקֶס,
וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְדַבֵּר עַל פֵיוֹת.
מֵהַחַלּוֹן שָׁמַעְתְּ עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְשָׁאַלְתְּ,
לֹא הֵבַנְתִּי וְלֹא רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ,
רַק הִבְטַחְתִּי שֶׁתּוֹךְ כַּמָּה שָׁנִים
תֵּדְעִי אֶת הַכֹּל בְּעַל פֶּה.
בַּצְּפִירָה, עָמַדְתְּ מוּלִי
וּפַס חִיּוּכֵךְ כְּמוֹ צִיּוּר הִתְחַיֵּךְ,
לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לְהַבִּיט בָּךְ שְׂמֵחָה,
עָמַדְנוּ בְּשֶׁקֶט, יַלְדָּה וְיַלְדָּה.